ת"פ 29898-02-14 מדינת ישראל נ' אבו גאבר

רקע

1.הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום בעבירות הבאות:

• החזקת נשק, עבירה לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק")

• החזקת תחמושת, עבירה לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק.

  2.על-פי המתואר בעובדות כתב האישום ביום 10.2.14 החזיק הנאשם בביתו, במקרר שנמצא בחדר הילדים, תיק ובו כלי נשק מאולתר דמוי קרל גוסטב מבלי שהיה לו רישיון כדין להחזיק בנשק וכן שתי מחסניות ו -23 כדורים.

  טיעוני הצדדים

  3.לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד שלומי ויזן, הנאשם הורשע על פי הודאתו. לנאשם הרשעה קודמת משנת 2009 בעבירה של הלנת תושב זר. מתחם הענישה נע בין 9 ל- 16 חודשי מאסר בפועל נוכח העובדה שמדובר בנשק התקפי להבדיל מנשק הגנתי. מצבו הרפואי של הנאשם קשה, הוא מרותק לכיסא גלגלים, משותק בחצי גופו התחתון. מצבו הרפואי הקשה כמו גם העובדה שהנאשם נעדר עבר פלילי בעבירות דומות הביאו את המאשימה לעתור לענישה מאסר ברף התחתון של המתחם, מע"ת, קנס והשמדת המוצגים.

  4.לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד אשר חן, הנאשם בן 54, אזרח נורמטיבי למעט הרשעה אחת בעבירת הלנת שב"ח לפני 8 שנים. הנשק המאולתר הגיע לידיו במקרה ולא נעשה בו כל שימוש. הנאשם עבר אירוע מוחי קשה במהלך שנת 2013, הוא סובל משיתוק בפלג גופו הימני, מתקשה לדבר, סובל מבעיות בגב, סובל ממחלת סכרת ומבעיות ברגלים, מקבל טיפול תרופתי, שוהה בכיסא גלגלים, אינו מסוגל ללכת לשירותים לבד והוא על גבול הסיעודי. נוכח מצבו הרפואי הסיכוי שהנאשם יחזור לבצע עבירה הינו סיכוי קלוש. ב"כ הנאשם תמך את דבריו באשר למצבו הרפואי של הנאשם במסמכים רפואיים. ב"כ הנאשם טען כי מקרה זה הינו המקרה החריג שבו לאור מכלול הנסיבות, גיל הנאשם, עברו, מצבו הרפואי, הודייתו המידית במשטרה, נסיבות העבירה והעובדה שמדובר בנשק מאולתר שלא נעשה בו שימוש, יש לחרוג מתחם העונש ולהסתפק בעונש מאסר מותנה, שכן הנאשם אף אינו מסוגל לבצע עבודות שירות נוכח מצבו הבריאותי. ב"כ הנאשם עתר לסטות ממתחם הענישה ולהשית על הנאשם עונש מאסר מותנה וקנס גבוה.

  דיון

  5.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה קצרה תוך חריגה לקולא מן המתחם, לצד עונשים נלווים.

  6.במקרה דנן כתב האישום מתאר אירוע אחד, ומכאן שיש לקבוע בגינו מתחם עונש הולם אחד.

  קביעת מתחם העונש ההולם

  7.קביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה נעשית בהתאם לעקרון ההלימה. לשם קביעת מתחם העונש ההולם יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

  8.במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו הגנה על שלומו וביטחונו של הציבור.

  9.בית-המשפט העליון עמד על חומרת עבירות בנשק בע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל (5.6.13). הדברים נאמרו אמנם בהקשר של עבירת הסחר בנשק, שהינה חמורה יותר מהעבירה הנדונה במקרה דנן, ואולם הם יפים בשינויים המחויבים גם למקרה דנן:

  "נוכח היקפן המתרחב של עבירות המבוצעות בנשק בכלל וסחר בנשק בפרט, וזמינותו המדאיגה של נשק בלתי חוקי במחוזותינו, התעורר הצורך להחמיר בעונשי המאסר המוטלים בעבירות אלה. אין לדעת מה יעלה בגורלם של כלי נשק אלה, ולאילו תוצאות הרסניות יובילו – בסכסוך ברחוב, בקטטה בין ניצים ואף בתוך המשפחה פנימה. הסכנה הנשקפת לציבור כתוצאה מעבירות אלה, לצד המימדים שאליהם הגיעו, מחייבים לתת ביטוי הולם וכבד משקל להגנה על הערך החברתי שנפגע כתוצאה מפעילות עבריינית זאת, הגנה על שלום הציבור מפני פגיעות בגוף או בנפש, ולהחמיר את עונשי המאסר המוטלים בגין פעילות עבריינית זאת, בהדרגה".

  ר' גם ע"פ 8416/09 מדינת ישראל נ' חרבוש (9.6.10) שם נקבע כדלקמן: