ת"פ 29857-06-10 מדינת ישראל נ' תיירות צובה-אגודה שיתופית חקלאית

הנאשמת הורשעה בהכרעת דין מיום 1.12.13 בהעסקת שבעה נערים מעל שמונה שעות בניגוד לסעיפים 20 ו-33א(2) לחוק עבודת נוער. ההרשעה קבעה כי הנאשמת ביצעה שתים עשרה עבירות של העסקה שבעת הנערים מעל לשמונה שעות.

בטיעונים לעונש העלתה הנאשמת לראשונה טענה לפיה בהתאם לסעיף 20א(1) לחוק עבודת נוער, מותר להעסיק נער עד תשע שעות ביום ובלבד ששבוע העבודה לא יעלה על 40 שעות עבודה. לטענת הנאשמת, בהתאם להוראה זו היה מקום לזכות את הנאשמת בשמונה עבירות מתוך שתים עשרה בהן הורשעה.

בית הדין ביקש את התייחסות המאשימה לטענה זו, ומעבר לטענתה הפרוצדורלית לפיה מדובר בהעלאת טענות חדשות בשלב מאוחר, לא עולה מתגובת המאשימה כי היא חולקת באופן מהותי על טענת הנאשמת.

סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 מסמיך את בית המשפט לבטל הרשעה במקרה בו נאשם הורשע אך לפני מתן גזר הדין בית המשפט ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור.

לדעתי קיימת לקונה בחוק לגבי מקרים בהם מתברר לאחר הרשעה אך לפני גזר הדין, שההרשעה בטעות יסודה. אני סבור שיש להקיש לעניין זה מסעיף 192א לחוק, ובהתאם לכך אני מורה על ביטול הרשעתה של הנאשמת בעבירות בהתאם לסעיפים 61(ב), 61(ג)(1), 61(ג)(2), 61(ג)(3), 61(ד), 61(ה), 61(ו) ו-61(ז) להכרעת הדין.

בהתאם לקביעות שבהכרעת הדין, נותרו ארבע עבירות בהן הנאשמת הורשעה: העבירות מתייחסות כולן להעסקתו של העובד סעיד עוודאללה בתאריכים 18.7.05, 20.7.05, 21.7.05 ו-23.7.05. מספר השעות בהן הועסק סעיד עוודאללה בתאריכים אלה, בהתאמה, הוא: 9 שעות ו-33 דקות, 9 שעות ו-29 דקות, 9 שעות ו-29 דקות ו-9 שעות ו-3 דקות.

הקנס המכסימלי בגין ביצוע עבירה הוא 58,400 ₪, בשים לב לכך שהנאשמת היא תאגיד.

בהתאם למדיניות המאשימה, לפיה היא רואה ב-5 אירועים של העסקה מעבר לזמן המותר כ"יחידת עבירה", ובכך שעל הנאשמת הוטל קנס מינהלי בסך 80,000 ₪ בגין 20 עבירות (כלומר – 4,000 ₪ לכל עבירה), נראה כי מתחם העונש ההולם הינו בין 16,000 ₪ ל-58,400 ₪.