ת"פ 29442-11-15 מדינת ישראל נ' אלרגבי(עציר) ואח'

הנאשמים הורשעו על יסוד הודאתם בעבירה אחת של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "החוק"), בכך שביום 08.11.2015 בסמוך לשעה 12:53 שהו באזור חורה, כשאין בידם אישור כניסה או שהייה כדין.

הצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין העונש, וכל צד היה רשאי לטעון בעניין זה כראות עיניו.

טיעוני הצדדים:

באת כוח המאשימה הפנתה לערכים המוגנים בהם פגעו הנאשמים, ובכלל זה זכותה של המדינה לקבוע את זהות הבאים בשעריה. כמו כן, הלה טענה כי על בית המשפט להביא בחשבון את המצב הביטחוני השורר במדינה, וכי יש בו כדי להביא להחמרה בענישתם של הנאשמים. כתמיכה בעמדתה העונשית, הפנה התובע לפסיקת בתי המשפט השונים, ובין היתר לפסיקתו של מותב זה. בנוסף, הפנתה באת כוח המאשימה לעברם הפלילי של הנאשמים ולעובדה כי נגד הנאשמים 1 תלוי מאסר מותנה בר הפעלה של 6 חודשים ואילו נגד הנאשם 2 תלוי מאסר מותנה בר הפעלה של 3 חודשים, תוך שטענה כי במקרה זה אין מקום להורות על הארכת המאסרים המותנים.

בא כוח הנאשמים מנגד, מיקד אף הוא את טענותיו בשאלת נפקותו של המצב הביטחוני לעניין העונש. לטענת הסנגור, אין מקום לנסות ולפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני "על גבם של הנאשמים" אשר נכנסו לשטחי מדינת ישראל ממניעים כלכליים גרידא, ועל כן אין מקום להחמיר בעונשם בשל המצב הביטחוני וכי על בית המשפט לגזור את עונשם בהתאם לעקרון הענישה האינדיבידואלית. בנוסף, ההגנה עתרה להורות על הארכת המאסר המותנה התלוי נגד הנאשם 1, וזאת בשל אורכו ובשים לב לעובדה כי הנאשם ביצע את העבירה לקראת סוף תקופת התנאי. אשר לנאשם 2, לאור העובדה כי לעבירת השב"ח מושא כתב האישום לא נלוו עבירות נוספות, עתר הסנגור להפעיל את המאסר המותנה בחופף לכל עונש אחר שייגזר עליו. הנאשם 1 אף הוא ביקש מבית המשפט להורות על הארכת התנאי. הנאשמים 2 ו- 3 טענו כי ביצעו את העבירה ממניעים כלכליים.

דיון והכרעה:

במעשיהם האמורים לעיל, פגעו הנאשמים בזכותה של המדינה לקבוע את זהות הבאים בשעריה ובזכותה להסדיר את מדיניות שוק העבודה באמצעות מתן היתרי שהייה. כך גם, יש בעבירות אלו משום הכבדה על רשויות אכיפת החוק וכוחות הביטחון, הנדרשים להשקיע משאבים לא מבוטלים על מנת לטפל בתופעה, גם אם מדובר בשב"חים שנכנסים לצרכי פרנסה. אין גם להתעלם מהעובדה כי בעבירת הכניסה לישראל שלא כחוק, טמון סיכון פוטנציאלי לביטחון אזרחי ותושבי מדינת ישראל.

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ס' ג'ובראן בעניין אלהרוש:

"מושכלות ראשונים הם כי הכניסה לישראל שלא כדין ומבלי היתר פרטני פוגעת בבטחון המדינה, בזכותה לקבוע את הבאים בשעריה ועלולה להגדיל את הסיכון לפשיעה מצד אלו ששוהים בה לא כדין... אין חולק כי עצם תופעת הכניסה שלא כדין מגדילה את הפוטנציאל לסיכון בטחוני, בין היתר בכך שהיא פותחת פתח לזליגת פעילות חבלנית עוינת (פח"ע) לתחומי מדינת ישראל ובכך מסכנת את בטחון תושביה"

יחד עם זאת, בעניין אלהרוש צויין כי מקום בו מדובר בנאשמים אשר נכנסו שלא כחוק לתחומי מדינת ישראל אך ממניעים כלכליים ולצרכי פרנסה, הרי שמידת הפגיעה שלהם באינטרס המוגן של ביטחון המדינה הינה פחותה.