ת"פ 293-04-10 מדינת ישראל נ' ג'

כתב האישום

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(א)(1) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

2.על פי המתואר בעובדות כתב האישום, ביום 28.5.08, בסמוך לשעה 23:30, שהה הנאשם יחד עם אחר בשם אלכסנדר בוגוסלבסקי (להלן: "אלכסנדר"), בגן בנימין שברחוב נורדאו בחיפה. באותן נסיבות, פנה א' ת' (להלן: "המתלונן") אל הנאשם ואלכסנדר, והתפתח ביניהם עימות מילולי. המתלונן והנאשם התרחקו מהמקום בו ישבו הנאשם ואלכסנדר, והחלו להתקוטט ביניהם. כשראה אלכסנדר את השניים מתקוטטים, הוא התקרב למקום והצטרף לקטטה. במהלך הקטטה, תקפו הנאשם ואלכסנדר את המתלונן באכזריות, והיכו בו נמרצות בבעיטות ובאגרופים, בכל חלקי גופו, בחזהו, בראשו ובפניו, תוך שהם גורמים לו חבלות חמורות, ומתוך כוונה להטיל בו נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה. כתוצאה ממעשיהם של הנאשם ואלכסנדר, הובהל המתלונן לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה. למתלונן נגרמו חבלות חמורות בראשו: שבר טמפורלי שמאלי המתמשך לעצם הפרונטלית משמאל, שבר באף עם המטומה, שבר בקיר הקדמי של הסינוס המקסילרי הימני עם המוסינוס, שברים בקירות עליון ולטרלי של הסינוס המסקילרי השמאלי עם המוסינוס, שבר דרך הקיר הלטרלי של הסינוס הספנואידלי השמאלי עם המוסינוס, וכן, חבלות והמטומות בגפיו. עוד נאמר בכתב האישום כי נכון למועד הגשתו, המתלונן מוגבל קשות בתנועתו וביכולת דיבורו והינו מרותק לכסא גלגלים.

רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים

3.כתב האישום כנגד הנאשם הוגש ביום 1.4.10 ונשמע תחילה בפני כב' השופטת ת' שרון-נתנאל. יצוין כי בעניינו של אלכסנדר, שותפו של הנאשם לעבירה, הוגש כתב אישום נפרד בגין חלקו באירוע, והתיק נשמע בפני כב' השופטת ח' הורוביץ. הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום, מבלי להעלות טענות מקדמיות, לרבות טענת אליבי וטענת זוטא. בתיק התנהלו מספר ישיבות הוכחות במהלכן נשמעו מרבית העדים, ובכלל זה עדויות השוטרים ועד ראיה לאירוע נשוא כתב האישום. ביום 22.2.11, לקראת סיום פרשת התביעה ובטרם נשמעה עדותו של אלכסנדר, שותפו של הנאשם לעבירה, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון.

במסגרת הסדר הטיעון הוסכם על הגשת כתב אישום מתוקן בו יודה הנאשם וכן הושגה הסכמה לעניין העונש לפיה תעתור המאשימה להטלת עונש מאסר בפועל בן 8 שנים, מאסר מותנה ופיצוי למתלונן, בעוד ההגנה תעתור להטלת עונש מאסר בפועל בן 5 שנים. בהתאם לכך, הותר לנאשם לחזור בו מכפירתו והוא הורשע על פי הודייתו בכתב האישום המתוקן בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) + 29 לחוק. לבקשת המאשימה, הוזמן תסקיר נפגע עבירה, ובמקביל הופנה הנאשם לשירות המבחן לעריכת תסקיר בעניינו.

4.ביני לביני, ניתנה הכרעת הדין בעניינו של אלכסנדר, וזאת ביום 27.4.11, לאחר שמיעת ראיות. על פי הכרעת הדין, זוכה אלכסנדר מעבירה של חבלה בכוונה מחמירה שיוחסה לו והורשע בעבירה פחותה בחומרתה של גרימת חבלה חמורה בצוותא. זאת, על רקע הקביעה ולו מחמת הספק כי אלכסנדר היה בגילופין ותחת השפעת אלכוהול בעת ביצוע המעשים, דבר השולל את היסוד הנפשי של כוונה מיוחדת הנדרש לצורך הרשעה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

5.בפתח הישיבה ביום 26.6.11, אשר נועדה לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש, ועל רקע הימנעותו של הנאשם מליטול אחריות מלאה על המעשים המיוחסים לו בכתב האישום המתוקן, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם במסגרת תסקיר שירות המבחן, ביקש הנאשם לאפשר לו לחזור בו מהודייתו. בהחלטתה מיום 29.6.11 קבעה כב' הש' נתנאל-שרון כי אין להתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו היות ואין מתקיימים החריגים המצדיקים זאת, כיוון שלא נפל פגם ברצונו החופשי של הנאשם והבנתו את משמעות הודייתו. נקבע כי ממכלול הנסיבות שהועלו בפני בית המשפט עולה כי רצונו של הנאשם לחזור בו מהודייתו אינו נובע מכפירה אמיתית בחלקו במעשה אלא בשל תוצאות הכרעת הדין שניתנה בעניינו של אלכסנדר ותחושתו כי אין זה צודק שיישא באחריות גדולה יותר משותפו ויורשע בעבירה חמורה יותר.

בעקבות אותה החלטה, נשמעו טיעוני הצדדים לעונש. ביום 19.7.11 גזר בית המשפט על הנאשם 8 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירת אלימות מסוג פשע, ופיצוי למתלונן בסך 50,000 ש"ח.