ת"פ 28534-07-15 מדינת ישראל נ' טובול

על פי הודאתה הורשעה הנאשמת בעבירה של קבלת דבר במרמה.

בתאריך 23/7/12 הגישה הנאשמת למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי לידה.

במסגרת הליך זה הצהירה הנאשמת כי עבדה אצל המעסיק "מאפיית מלא מלא בע"מ" תקופה ממושכת היוצרת רצף ביטוחי וכחלק מן ההליך צרפה תלושי שכר הנחזים להראות כאילו עבדה עבור מעסיק זה בתקופה הרלבנטית.

זאת עשתה הנאשמת על אף שידעה כי מעולם לא עבדה במאפיה זו וכי התלושים המצורפים הם כוזבים.

בהסתמך על מצג שווא זה, קיבלה הנאשמת מהביטוח הלאומי, תשלום דמי לידה בסכום של 15,761 ₪.

התביעה הדגישה כי במעשיה פגעה הנאשמת בקופה הציבורית של משלם המיסים וכן בקופה הציבורית של הזכאים לקבל גימלה כחוק. יש להאבק בתופעה זו ולהעביר מסר ממשי לאלה המרמים את הקופה הציבורית.

לטעמה של התביעה מתחם העונש הראוי נע בין מאסר על תנאי וקנס עד מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות.

עניינה של הנאשמת הוא חלק מפרשה שנחשפה והתביעה ביקשה לאבחן את עניינה מעניינם של אחרים שנדונו בפרשה זו, בציינה כי האחרים היו חיילים משוחררים שביקשו לקבל מענק עבור עבודה מועדפת, בעוד הנאשמת ביקשה קצבת דמי לידה. שאר הנאשמים עבדו במאפיה, בעוד הנאשמת לא עבדה כלל במאפיה. שאר הנאשמים לא זייפו תלושי שכר, אלא דווחו אודות עבודתם במאפיה, בעוד הנאשמת אף זייפה תלושי שכר.

עוד ציין ב"כ התביעה כי הנאשמים האחרים קיבלו מענק בגובה של 9.000 ₪ בעוד הסכום שקיבלה הנאשמת מן הביטוח הלאומי היה גבוה יותר.

התביעה ערה לכך שהנאשמת הגיעה להסדר עם הביטוח הלאומי להחזר כספים בסכום של 25,161 ₪ וכי היא נעדרת עבר פלילי וכן כי שירות המבחן המליץ על אי הרשעתה בדין ועל הטלת של"צ ואולם לטעמה של התביעה אין לקבל המלצה זו.

התביעה הפנתה אל האמור בתסקיר שירות המבחן ולפיו הנאשמת מטילה את האחריות על אחר, ואף אינה רואה פגיעה במעשיה, כיוון שאין מדובר בקורבן אנושי. עוד צויין כי הנאשמת מסרבת לקבל טיפול ומטשטשת חלקים בעייתיים בהתנהלותה.