לפני בקשה לביטול כתב האישום בגין "הגנה מן הצדק", על פי סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. הבקשה נשענת על שני אדנים, האחד עניינו באכיפה בררנית והשני נוגע להתנהלות המאשימה ולהתמשכות החקירה.
השתלשלות העניינים עד כה:
נגד הנאשם הוגש בחודש יוני 2013 כתב אישום ובו שני אישומים, המתייחסים לאירועים משנת 2008, עת שימש הנאשם כיועץ לראש עיריית יהוד והיה חבר במפלגת "קדימה". במסגרת האישום הראשון מיוחסת לנאשם עבירה של החזקת מאגר מידע, בכך שהחזיק במחשבו האישי מאגר ממוחשב של מרשם האוכלוסין של משרד הפנים, ובו פרטיהם של מיליוני תושבי מדינת ישראל. באישום השני מיוחסות לו עבירות של זיוף ומרמה וכן עבירות על חוק המפלגות. על פי עובדות האישום השני פקד הנאשם בתקופה הרלבנטית, בעצמו ובאמצעות אחרים, אנשים רבים כחברים ב"קדימה". במהלך פעילותו זו, הפר את הוראות החוק בכך שלגבי חלק מהמתפקדים זייף את טפסי ההצטרפות למפלגה, מבלי לבקש כלל את הסכמתם של המתפקדים ומבלי ליידע אותם על מעשיו. לגבי חלק אחר מהמתפקדים, מולאו הטפסים בהסכמתם, אך הנאשם טען בפניהם טענה כוזבת לפיה הם אינם מחויבים לשלם עבור ההצטרפות למפלגה, זייף את חתימותיהם ושילם את דמי החבר באמצעות כרטיסי אשראי שרכש מראש.
לאחר הגשת כתב האישום, העלה ב"כ הנאשם דאז, במהלך הדיון שהתקיים ביום 5.3.14, טענה מקדמית ולפיה יש לבטל את כתב האישום מחמת "הגנה מן הצדק". באותה עת השמיעה ההגנה שורה של טענות כלפי התנהגות הרשויות, לרבות טענת "אכיפה בררנית", לפיה מאגר המידע המוזכר באישום הראשון היה "פרוץ", כך שלעוד רבים אחרים הייתה גישה אליו, מבלי שהועמדו לדין. בהחלטה מפורטת מיום 31.3.14, דחה בית המשפט (כב' השופט, כתוארו אז, ד"ר עמי קובו) את הבקשה לביטול כתב האישום. בית המשפט קבע אמנם כי נפלה תקלה בהתנהלות המאשימה בכך שנשלחה לנאשם הודעה שגויה בדבר סגירת תיק החקירה באישום הראשון, אך לא ראה בכך עילה המצדיקה ביטול כתב האישום, אלא לכל היותר נושא שראוי יהיה להתחשב בו בשלב הטיעונים לעונש, ככל שיורשע הנאשם. יתר הטענות שהועלו אז על ידי ההגנה נדחו, כאשר לגבי טענת האכיפה הבררנית קבע בית המשפט כי: "העובדה שהיה ביכולתם של אחרים לעבור את העבירה, אינה מצדיקה את ביטול כתב האישום נגד הנאשם. ההגנה לא הוכיחה... כי אחרים ביצעו בפועל את העבירה האמורה, ולא הוגש נגדם כתב אישום באופן שעולה כדי אכיפה בררנית. יתר על כן, המאשימה בתגובתה הפנתה לכתבי אישום בתיקים אחרים שבהם האשימה אחרים במעשים דומים, כך שטענת האכיפה הבררנית לא הוכחה".
לאחר מתן ההחלטה הנ"ל ומספר דיונים נוספים שהתקיימו במהלך שנת 2014, תקופה בה אף החליף הנאשם את צוות ההגנה שייצג אותו, הודיעו הצדדים ביום 10.11.14 על כך שגובש ביניהם מתווה להסדר טיעון. ביום 28.1.15, לאחר שגם בא כוחו השני של הנאשם שוחרר מייצוג, הוצג בפני בית המשפט הסדר, במסגרתו הודה הנאשם במיוחס לו בכתב אישום מתוקן, והוצגה גם הסכמה לעניין עתירה עונשית מוסכמת. לנאשם מונה סנגור חדש, שלישי במספר, הפעם מטעם הסנגוריה הציבורית, והדיון נדחה לטיעונים לעונש. זמן קצר לאחר מכן, ביום 5.5.15, הגיש ב"כ הנאשם בקשה להתיר לנאשם לחזור בו מההודאה. ביום 7.10.15, בהסכמת התביעה, קיבלתי את הבקשה והכרעת הדין המרשיעה בוטלה. באותו יום, ביקש גם בא כוחו השלישי של הנאשם להשתחרר מהייצוג, וניתנה החלטה לפיה תהיה הסנגוריה הציבורית רשאית להחליף הייצוג, ובלבד שיובהר כי הסנגור החדש לא ישוחרר עוד וימשיך במילוי תפקידו עד לתום ההליך. בהמשך, אכן הוחלף הייצוג מטעם הסנגוריה הציבורית לבא כוחו הנוכחי של הנאשם, וניתנה לו שהות ללמוד את חומר הראיות ולבוא בדברים עם המאשימה בנוגע להשלמת חומרי חקירה ובכלל. ביום 6.4.16, לאחר לימוד החומר, הגיש הסנגור המלומד, עוה"ד דחוח, את טענותיו הנוכחיות, בהן הוא שב ועותר לבטל את כתב האישום בגין "הגנה מן הצדק".
תמצית טענות הצדדים:
הנאשם מעלה כאמור שתי טענות עיקריות אשר מחייבות לטעמו ביטול כתב האישום מחמת "הגנה מן הצדק". טענתו הראשונה הנה טענת "אכיפה בררנית", באשר לכל אחד מהאישומים. לגבי האישום הראשון, נטען כי "האדם שמסר את הידיעה אודות החזקת התוכנה ביקש מהנאשם שהאחרון יצרוב לו את התוכנה על דיסקים ומשכך החזיק גם הוא במאגר האסור". בהמשך, בסעיף 11 לתשובה לתגובת המאשימה, מוזכרת עדותו של אדם בשם אופיר בנבנישתי ולפיה קיבל מהנאשם דיסק צרוב עם התוכנה, שאותו השליך לפח כשיצא מהמשרד. לגבי האישום השני, מפנה הסנגור המלומד להודעותיהם של מספר עדים, לפיהם מעורבים נוספים בפרשה, ורדי בושרי ומירב אלגזי, פקדו אף הם חברים למפלגת "קדימה" ושילמו עבור אותם אחרים את דמי ההתפקדות. עוד נטען כי בכתבת תחקיר של ערוץ 10, שהובילה לחשיפת הפרשה, הוזכרו גם פוקדים נוספים זולת הנאשם, אך לא נעשה כל ניסיון לחקור בעניינם. כמו כן, סבור הנאשם כי העדויות בתיק ופעולות החקירה הושפעו מהכתבה, ונעשו כלאחר יד ובצורה לא יסודית.
טענתו השנייה של הנאשם במסגרת טענת ההגנה מן הצדק, נוגעת להתנהלות המשטרה והפרקליטות. על פי המתואר בבקשה, החלה החקירה בתיק זה במאי 2008 ונמשכה כשנה, כך שהנאשם נחקר בפעם האחרונה כשנה וחודשיים לאחר תחילת החקירה. רק בשנת 2012 הורתה הפרקליטות על ביצוע השלמות חקירה, ואלו בוצעו במהלך חודש אוגוסט 2012, באמצעות שיחות טלפון שניהלו החוקרים עם עדים שונים. לטענת ההגנה, ביצוע השלמת חקירה בצורה זו מעלה תהייה לגבי אמינות הממצאים, והתהליך כולו הביא לשיהוי ניכר בהגשת כתב האישום למעלה מחמש שנים לאחר תחילת החקירה. על פי האמור בבקשה, שיהוי זה פגע בזכויות הנאשם, שנאלץ להתמודד לאורך שנים עם חוסר ודאות והטלת ספק ביושרו, שפגעו בפיתוחו המקצועי.
מנגד טענה התביעה כי אין המדובר באכיפה בררנית, כי אם באכיפה חלקית מותרת, תוך שצוין כי נגד החשודים האחרים המוזכרים בטיעוני הסנגור לא גובשה תשתית ראייתית מספקת להגשת כתב אישום. באשר לטענות הנוגעות בכתבה בערוץ 10 סבורה התביעה כי מדובר בטענות בעלמא הנטולות כל בסיס ראייתי. לבסוף, לעניין טענת השיהוי, הוסבר כי זה נגרם במידה רבה כתוצאה מהליכי היידוע והשימוע, והודגש כי לא כל מקום בו קיים שיהוי יש להורות על ביטולו של כתב האישום שכן מגבלת הזמנים המוטלת על הרשויות היא מגבלת התיישנות העבירות.