ת"פ 27887-06-14 מדינת ישראל נ' תדלה

האישום וההרשעה

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.לפי כתב האישום המתוקן, בתאריך 14.6.2014 בשעה 11:45 בקירוב, פרץ ויכוח בין הנאשם לבין ביקרט גרסיר (להלן: "המתלונן"), בחדר האוכל של מלון קלאב הוטל באילת, שם הועסקו השניים. הויכוח ארע לאחר שהשניים התלוצצו יחדיו, אלא שאז הם החלו לקלל האחד את השני, ואז נטל הנאשם סכין מארגז כלים והצמידו לצווארו של המתלונן. המתלונן נסוג לאחור, אך הנאשם פצע אותו בפניו באמצעות הסכין וגרם לו חתך שטחי בצד שמאל של פניו באורך של מעל הלחי, באזור מתחת למנדיבולה. המתלונן נזקק לטיפול רפואי, שכלל חיטוי ותפירת החתך תחת הרדמה מקומית, בבית החולים יוספטל באילת. הנאשם עצמו נחתך בכף ידו השמאלית, כתוצאה מניסיונו של המתלונן להוציא את הסכין מידיו.

ראיות וטיעוני הצדדים לעונש

3.ב"כ המאשימה, עו"ד איציק אלפסי, עתר לקביעת מתחם ענישה הולם שנע בין 8 ל-24 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסרים מותנים ופיצוי למתלונן. התובע ביקש להשית על הנאשם מאסר בפועל, שימצא בשליש התחתון של המתחם הנטען. ב"כ המאשימה עמד על חומרת העבירה שבוצעה באמצעות נשק קר ועל הפגיעה בערכים החברתיים, לרבות הפגיעה בשלמות גופו, בטחונו וחירותו של המתלונן. התובע עמד על הנזק שנגרם לפניו של המתלונן, הציג תמונות של הפציעה (ת/2) וטען כי במעשיו של הנאשם טמון נזק פוטנציאלי רב, נוכח השימוש בסכין. נטען כי המלצת שירות המבחן אינה עולה בקנה אחד עם טווח הענישה ההולם ואין בה ביטוי הרתעתי מספק. נמסר כי לחובת הנאשם הרשעה קודמת בתחום הרכוש (הוצג מרשם פלילי - ת/1). התובע הפנה לפסיקה רלוונטית.

4.ב"כ הנאשם, עו"ד יצחק מויאל, לא הקל ראש בחומרת העבירה וציין כי מתחם הענישה ההולם יכול לנוע בין מאסר קצר לריצוי בעבודות שירות לבין מאסר בפועל. בנסיבותיו של הנאשם, ביקש הסנגור לסטות מהמתחם לקולא, בשל אפיק שיקומי, ולאמץ את המלצות שירות המבחן, כך שעל הנאשם יוטלו מאסר מותנה, התחייבות כספית וצו מבחן למשך שנה. נטען כי עובר לביצוע העבירה, הנאשם והמתלונן התלוצצו וקיללו זה את זה, במהלך עבודתם במטבח המלון, עד שהדברים יצאו מכלל שליטה ומבלי שקדם תכנון למעשה. נטען כי פציעת המתלונן ארעה כתוצאה מנסיגתו לאחור ומדובר בפציעה שטחית. הנאשם אף הוא נפצע כתוצאה מניסיונו של המתלונן להוציא מידיו את הסכין. נמסר כי הנאשם, יליד 1991, לחובתו הרשעה אחת, קיבל אחריות על מעשיו, הודה בהזדמנות הראשונה והביע חרטה. הנאשם שהה במעצר למעלה משבועיים ולאחר מכן שוחרר למעצר בית בפיקוח. הסנגור הביע חשש מהשלכות ענישה שתכלול מאסר בפועל וביקש להפנות את הנאשם למסגרת טיפולית, כפי המלצת שירות המבחן.

5.הנאשם הביע צער על מעשיו וציין שהכל התחיל "סתם מתוך שעשוע".

דיון והכרעה

6.תיקון 113 לחוק העונשין שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" התווה את עקרון ההלימה כעיקרון מנחה בענישה לפיו נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו (ס' 40ב לחוק העונשין).