ת"פ 27782-05-13

1.שירות המבחן הגיש תסקיר נושא תאריך כד ניסן תשעה (13.4.15), שבסיומו הוא ממליץ לדחות את הכנת התסקיר המשלים לתקופה של ארבעה חודשים, כדי לבחון את המשך תהליך השיקום של הנאשם, שהחל בהליך משמעותי של שינוי בחייו וסיים את התהליך השיקומי בקהילה ובהוסטל.

2.בעקבות זאת ניתנה על ידי החלטה, ביום כו ניסן תשעה (15.4.15), בה ביקשתי כי ב"כ הצדדים יודיעוני את עמדתם ביחס לדחייה המבוקשת.

3.ב"כ הנאשם עמד בלוח הזמנים והגיש את התשובה, לפיה הוא מסכים לדחייה.

4.בהתאם לכך, בהיעדר התייחסות המאשימה, נעניתי לבקשה וקבעתי כי התסקיר המשלים יוגש עד ליום 8.9.15, וכי הטיעונים לעונש יישמעו ביום 10.9.15, שעה 9:00.

5.והנה, ב"כ המאשימה, עו"ד נתי בן חמו, הגיש תגובה ביום 20.4.15, ובה התנגדות לבקשת שירות המבחן.

6.דא עקא, עמדה זו הגיעה לבית המשפט לאחר מתן החלטתי.

7.דברי ב"כ המאשימה כי החלטתי מיום 15.4.15 הגיעה אליו רק ביום 20.4.15, אינה מובנת, שכן אם ההחלטה הגיעה לב"כ הנאשם, אין כל סיבה שהיא לא תגיע לב"כ המאשימה.

8.מכל מקום, שקלתי פעם נוספת את "מאזן הנוחיות", והבאתי בחשבון את נימוקי שירות המבחן, הסכמת הסנגור והתנגדות המאשימה, הסבורה שאינטרס הציבור מחייב את גזירת הדין של הנאשם, שלדבריה "הנאשם אינו עומד בקריטריונים המצדיקים דחיית דינו מטעמי שיקום". אינני מסכים לגישה זו, שכן השיקום פורט בתסקיר של שירות המבחן, ולא מצאתי בנימוקי המאשימה סיבה שלא לקבל את המלצת שירות המבחן.