מדינת ישראל נ' פלונית

לפניי בקשה לביטול כתב האישום בשל אי קיום שימוע לפי סעיף 60א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ").

העובדות הרלוונטיות וטענות הצדדים

1. נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"); וכן איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 10.1.16 איימה הנאשמת על מדריכה במרכז שיקום כי תהרגה. כאשר נעצרה הנאשמת ביום 11.1.16 נמצאה בחיפוש על גופה סכין מטבח.

    

2. לטענת ההגנה המאשימה הפרה את החובה המוטלת עליה לפי סעיף 60א' לחסד"פ כאשר לא קיימה הליך שימוע כדין לנאשמת עובר להגשת כתב האישום. אין מחלוקת כי המאשימה שלחה שלושה מכתבי יידוע לנאשמת, אשר חזרו בנימוק "מען אינו ידוע". עם זאת, נטען כי המכתבים לא הגיעו לידיעת הנאשמת ויש לראות את המאשימה כמי שלא קיימה את חובת היידוע. בעניין זה נטען כי אין המצב דומה למי שלא טרח לקבל את המכתב מהדואר. עוד צוין כי ביום 12.2.17 שוחחה המאשימה עם הנאשמת טלפונית. בשיחה זו מסרה הנאשמת את כתובתה וציינה כי יש לפנות לאפוטרופוס שלה. חרף כך לא נעשתה פנייה לאפוטרופוס אלא נשלח מכתב אשר שוב חזר בנימוק "מען אינו ידוע".

    

3. להשלמת התמונה יצוין כי מדובר בנאשמת הסובלת מסכיזופרניה ומתגוררת בדיור מוגן (מנ/1). לפיכך סברה הסניגורית כי היה על המאשימה ליצור קשר עם האפוטרופוס של הנאשמת וכן לוודא את הגעתו של מכתב היידוע. ביחס לסעד הראוי בגין פגם זה, נטען כי על השימוע להיעשות מראש ולא בדיעבד ועל כן המענה ההולם צריך להיות ביטול כתב האישום.

    

4. ב"כ המאשימה טען כי לנאשמת נשלח מכתב יידוע כמתחייב מסעיף 60א' לחסד"פ וזאת לשלוש כתובות שונות (מ/1). עוד נטען כי לאחר ששני המכתבים הראשונים חזרו בנימוק "מען לא ידוע" יצרה המאשימה קשר עם הנאשמת אשר מסרה לה את הכתובת בה היא מתגוררת. אין מחלוקת שבשיחה זו מסרה הנאשמת כי מונה לה אפוטרופוס (ראו מ/1 שיחה מיום 12.2.17). המאשימה שלחה את המכתב לכתובת זו אך גם הוא חזר בנימוק "מען לא ידוע". לסיכום טענה המאשימה כי לא נפל כל פגם בהתנהלותה וכי היא עשתה את המוטל עליה לפי החוק והפסיקה ועל כן עתרה לדחיית הבקשה.

    

   דיון והכרעה