ת"פ 27208-12-14

כתב האישום וההסדר

ביום 17.05.15 הצדדים הגיעו להסכמה לפיה, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום ובטרם הרשעה הופנה לשירות המבחן שיבחן את שאלת הרשעתו בדין.

על סמך הודאת הנאשם, נקבע כי ביצע את המיוחס לו בעובדות כתב האישום בעבירה של גניבה ממעביד, לפי סעיף 391 לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 28.09.14 הנאשם נמצא על ידי שוטר, כשהוא יוצא מחניון מלון הילטון בתל אביב בו שימש כטבח, כשהוא סוחב שקים ובתוכם מוצרי מזון השייכים למלון. מוצרי מזון נוספים נמצאו בתוך רכבו החונה בסמוך למלון. ערך סך הגניבה 1,140 ₪.

תסקיר שירות המבחן

בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר שירות מבחן לפיו, הנאשם בן 42, נשוי ואב לשניים. כיום עובד כטבח במסעדה מזה כשלושה חודשים. עובר לכך, עבד במלון כ- 15 שנים, ברם פוטר מעבודתו בשל ביצוע העבירה. שירת שירות צבאי חלקי. בהתייחסות שירות המבחן לעבירה הנדונה, הנאשם קיבל אחריות לביצוע העבירה, והרקע לכך חובות כלכליים בעקבות החלטתו לרכישת רכב. לדבריו, נוכח הקושי בחר בפתרון בעייתי וגנב ממקום עבודתו. הנאשם ביטא בפני שירות המבחן בושה וחרטה על אופי התנהלותו, כאשר ההתרשמות שהנאשם הבין את הבעייתיות בהתנהלותו. שירות המבחן התרשם מגבר בעל תפקוד נורמטיבי, שגילה תפקוד תקין לאורך השנים וכי ביצוע העבירה אינה מאפיינת את התנהלותו בדרך כלל. הנאשם ביטא נכונות לבצע עבודות שירות לתועלת הציבור כעונש, אשר יהווה עונש חינוכי, שיש בו בכדי להקטין סיכון להישנות ביצוע עבירות. המלצת שירות המבחן על הטלת צו של"צ בהיקף של 200 שעות, במסגרת "עמותת לשובע" בתל אביב. הנאשם יבצע 18 שעות בחודש בתפקידו יסייע בעבודות מטבח. נוכח העובדה כי מדובר בעבירה ראשונה ויחידה, לגביה מוכן לשאת בתוצאותיה ועל מנת להימנע מפגיעה בעתידו, המלצת השירות לסיים את ההליך המשפטי הנוכחי מבלי להרשיעו בדין.

טענות הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה טען, כי הנאשם הודה בכתב אישום ונשלח לתסקיר לבחון אי הרשעה. עמדת המאשימה היא להרשעה, מאסר על תנאי וקנס. הערך המוגן הוא פגיעה ברכוש הציבור שהמתחם הוא ממאסר על תנאי עד למאסר. ביחס לאי הרשעה טענה התביעה כי לאי הרשעה צריך שתהיה פגיעה קונקרטית. הנאשם טבח ולא עולה פגיעה קונקרטית ונאמר בפסיקה כי הכלל הוא להרשעה ואין מקום לאי הרשעה בתיק הזה שכן המקרה הנוכחי אינו עונה על הלכת כתב.

ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצות התסקיר ולא להרשיע את הנאשם, לדבריו מדובר בטבח במעמד מאוד גבוה במלון הילטון תל אביב, שעבד שם 15 שנה הרשעתו לא תוכל לאפשר השתלבות פעם נוספת במשרה בסדר גודל כזה. על פי התסקיר הוא עובד במסעדה כטבח הוא מרוויח כ- 4,000 ₪ לכן, יש כאן פגיעה קונקרטית, שכן במלון הוא הרוויח יותר. במקרה הנוכחי לא מדובר בגניבת כספים, אלא מוצרי מזון באופן חד פעמי ללא עבירה מתמשכת. פוטר הנאשם ללא כל פיצוי פיטורין לאחר 15 שנות עבודה דבר שיש משום הרתעה. לא מדובר במעילה בכספים, לדברי הנאשם זו הייתה הנורמה אצל הטבחים והמלון העלים עין מזה. מדובר בתקופה שהוא היה בסכסוך עם המעביד. מדובר באדם שהתחרט והביע חרטה. על פי התסקיר מדובר באדם נורמטיבי בעל משפחה, שני ילדים, עשה צבא, מצבו הכלכלי לא שפיר היום שכן הוא יצא ללא כל פיצויים הוא ניסה לעשות קורס של מיזוג אוויר והיום הוא עובד במסעדה. בכוונת הנאשם לחזור לעבודה בה עבד ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצת התסקיר ולהטיל עליו 200 שעות של"צ ללא הרשעה.

דיון והכרעה

לשאלת ההרשעה אני סבור כי יש מקום להרשיע את הנאשם. הפסיקה חזרה ושנתה את המבחן הכפול על פי הלכת כתב ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, בפסקה 7 לפסק - דינה של כבוד השופטת ד' דורנר. הימנעות מהרשעה, חרף הקביעה כי הנאשם ביצע את העבירה, היא תוצאה חריגה, השמורה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שני תנאים מצטברים נקבעו, על מנת שניתן יהיה להימנע מהרשעה