ת"פ 26937-03-14 מדינת ישראל נ' א.ר.

על פי הודאתו הורשע הנאשם בעבירה של העסקת תושב זר של א כדין, בכך שבתאריך 18/11/13 העסיק הנאשם באתר בניה ביבנה שלושה תושבי איו"ש אשר לא היו בידיהם אישורי שהיה או עבודה בישראל.

התביעה הדגישה בטיעוניה את הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם במעשיו והם ביטחון הציבור מפני הסיכון הנובע מחדירתם של שוהים בלתי חוקיים לישראל והיותם של מעסיקי אלה בבחינת "חוטאים ומחטיאים".

לטעמה של התביעה מידת הפגיעה היא משמעותית באשר הנאשם העסיק שני תושבי איו"ש בטבורה של עיר באתר בניה וזאת כאשר עונש מאסר מותנה תלוי ועומד נגד הנאשם.

התביעה הביאה אסופת פסיקה מהלכות בית המשפט העליון ואשר על פיהן יש להחמיר בענישתם של מבצעי עבירות אלה ולהטיל עליהם עונש מכביד אשר יהיה בו אף כדי להרתיע.

מתחם העונש הראוי לטעמה של התביעה נע בין 3-9 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בצד מאסר מותנה וקנס משמעותי.

תוך שהיא ערה להודאת הנאשם באשמה ולאמור בתסקיר שירות המבחן, עתרה התביעה להטיל על הנאשם 5 חודשי מאסר בפועל, הפעלה במצטבר של עונש המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו, מאסר מותנה וקנס.

ב"כ הנאשם טענה כי מדובר בנאשם בן 43 נשוי ואב לחמישה ילדים, אשר בעבר עבד כקבלן עצמאי עד אשר הסתבך בחובות, והוכרז כפושט רגל ומאז הוא עובד כשיר בעבודות בנין.

ב"כ הנאשם הפנתה אל תסקיר שירות המבחן, אל האמור בו ואל המלצותיו וביקשה לאמץ אותן.

לטעמה של ב"כ הנאשם מתחם הענישה בעבירות מעין אלה מגוון ונרחב והרף התחתון שלו מתחיל אף באי הרשעה, כפי שהציגה בפסיקה לביהמ"ש.

לטעמה, עניינו של הנאשם מתאים להיכלל ברף הנמוך של הענישה ויש לאמץ, כאמור את המלצות שירות המבחן.