ת"פ 26931-02-25 מדינת ישראל נ' דיווארה

כתב האישום המתוקן והסדר הטיעון

1. ביום 3.2.26 הורשע הנאשם על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בביצוע עבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין).

    

   לפי עובדות כתב האישום המתוקן, עבד המתלונן בחברת הסעות לבתי ספר ולגנים. ביום 28.11.24 הגיע המתלונן עם רכב הסעות לצורך הורדת ילדים בגנים, וחסם את רכבו של הנאשם. הנאשם ניגש למתלונן וביקש ממנו לפנות את המקום. בתגובה ענה לו המתלונן כי כאשר יסיימו הילדים לרדת מרכב ההסעות יפנה את המקום. אז, הכה הנאשם את המתלונן במכת אגרוף לפניו. בהמשך ניגש הנאשם לרכבו, הוציא מתא המטען אלה, והכה באמצעותה את גלגל רכבו של המתלונן. לאחר מכן פתח הנאשם את דלת הנוסע ברכב ההסעות, עלה לרכב וחטף את מפתחות הרכב ממתג ההנעה. בשלב זה תפס אחר את הנאשם והרחיקו מהמקום.

    

2. הצדדים הודיעו כי אין הסכמות עונשיות ביניהם למעט לגבי רכיב הפיצוי אשר הוסכם כי יעמוד על סכום של 5,000 ₪.

    

   ראיות לעונש

3. מטעם ההגנה העיד מר שי אברהם, מעסיקו של הנאשם. העד מסר כי הוא מעסיק את הנאשם מזה ארבע שנים בחברה העוסקת בתחום הרכב ובחברה העוסקת בנדל"ן מניב. הנאשם הוא אחד מן העובדים הבודדים שהינו חיוני ונחוץ בשתי החברות. מדובר בעובד מסור, נאמן, שקט ורגוע, ובמסגרת עבודתו מעולם לא חוו מקרה של אלימות פיזית או מילולית הקשור בו. העד ציין כי הוא בהלם מהמקרה ובטוח שלא יקרה שוב.

    

   טיעוני הצדדים לעונש

4. ביום 10.2.26 נשמעו טענות הצדדים לעונש. ב"כ המאשימה טענה כי במעשיו פגע הנאשם בשלומו, בטחונו ושלוות נפשו של המתלונן, ומעשיו מתאפיינים במשנה חומרה לנוכח העובדה שמדובר בעבירה שבוצעה על רקע סכסוך בכביש; מדובר באירוע בעל פוטנציאל נזק גבוה אשר עלול להתלקח במהירות. כמו כן מעשי הנאשם המתוארים בכתב האישום בוצעו כאשר הילדים ומלוויהם ישובים מאחור ברכב ההסעות. תוך שהפנתה לפסיקה טענה המאשימה למתחם ענישה הנע בין מאסר בן מספר חודשים שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר. במה שנוגע לענישה בתוך המתחם, מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי אשר הורשע על פי הודאתו, נטל אחריות וחסך בזמן שיפוטי ובהעדת העדים. בנסיבות אלה עותרת המאשימה להשית על הנאשם עונש של 4 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס, פיצוי (מוסכם) בסך 5,000 ₪ והתחייבות להימנע מעבירה.