מדינת ישראל נ' ע'

אני מזכה את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

כתב האישום ותשובת הנאשם

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בבן זוג, עבירה לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.לפי המתואר בכתב האישום, ביום 6.01.13 בשעה 18:00 או בסמוך לכך, הלכה אשתו של הנאשם הגב' נ.ע.(להלן: "המתלוננת") לחנות פלאפונים ביישוב XXX (להלן: "היישוב"). הנאשם הגיע למקום ברכבו מסוג ב.מ.וו (להלן: "הרכב") ומשך את המתלוננת באמצעות ידו אל תוך הרכב. המתלוננת סירבה והתנגדה, אך הנאשם המשיך להחזיק את ידיה, נענע אותה ומשך אותה לרכב. בהמשך, משהגיע למקום אחיה של המתלוננת, מר ו.ע., עזב הנאשם את המתלונן, נכנס לרכבו וברח מהמקום. כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למתלוננת חבלות ביד שמאל וכאבים בכתפיים.

3.הנאשם כפר במיוחס לו. לדבריו הוא לא היה ביישוב ביום הנזכר בכתב האישום והוא ביצע באותו יום הובלה מירושלים לאזור הדרום. ממילא כל הנטען לא ארע.

המסכת הראייתית

4.המאשימה הצטיידה עם עדות המתלוננת ואחיה והגישה את התעודה הרפואית של הרופא שבדק את המתלוננת לאחר האירוע. מנגד הנאשם הצטייד לצד עדותו, עם עדות בתה ובנה של דודתו, אצלם שהה לטענתו בזמן האירוע הנטען.

5.המתלוננת סיפרה בעדותה כי בשנת 2013 הייתה נשואה לנאשם. היא סיפרה כי ביום האירוע הלכה לבדה ברחוב, כשלפתע הנאשם נעצר לידה עם רכבו, החזיק אותה ביד שמאל ומשך אותה לתוך הרכב. היא צעקה וכשהגיע אחיה למקום, הנאשם עזב אותה וברח. בהמשך ציינה כי אינה זוכרת כמה זמן עבר מהרגע שהנאשם עצר לידה ועד שאחיה הגיע למקום והוסיפה "אולי חצי שעה". בכל אותו זמן איש לא עבר במקום. היא שבה לביתה ונסעה לבית חולים בשל כאבים שהיו לה ביד שמאל כולל סימן כחול. כיום, היא נשואה לאחר ואין לה קשר עם הנאשם.