ת"פ 26357-08-14 מדינת ישראל נ' חמו

על פי הודאתו הורשע הנאשם בעבירות של תקיפה סתם ואיומים.

ביום 10/11/10 הגיע הנאשם למחסנים בקיבוץ גבעת ברנר וביקש מהמתלונן שהיה שומר במקום כי יפתח את השער ואף איים עליו כי אם לא ייעשה כן יכה אותו. המתלונן פתח את השער והנאשם נטל את אופניו מן המקום ויצא . לאחר כמחצית השעה חזר וביקש להיכנס וכאשר התכופף המתלונן על מנת לפתוח את השער, דחף הנאש את השער בחוזקה והשער פגע בראשו של המתלונן. הנאשם אחז בחולצתו של המתלונן, חנק אותו בצווארו והפילו ארצה.

התביעה הדגישה את הערכים המוגנים שנפגעו במעשיו של הנאשם והם הגנה על שלמות גופו של אדם והגנה עליו מפני הפניית מלל מאיים.

לטעמה של התביעה מידת הפגיעה בערכים אלה היא משמעותית, משהנאשם היכה את המתלונן ואיים עליו ללא כל סיבה ממשית.

התביעה הציגה מפסיקתו של ביהמ"ש העליון בדבר החובה להתייחס למעשים אלה בחומרה ולהוקיעם . כן הציגה התביעה את רמת הענישה הנוהגת באשר לעבירות אלימות והחובה לעוקרן משורש ולמגר תופעה פסולה זו.

מתחם העונש ההולם לטעמה של התביעה נע ממאסר מותנה ושל"צ ועד מספר חודשי מאסר בפועל לצד מאסר מותנה, קנס ופיצוי. לאחר ששקלה התביעה את עברו הנקי של הנאשם ואת האמור בתסקיר שירות המבחן, עתרה להותיר את הרשעתו על כנה, מאחר שסברה כי אינו עומד במבחנים של הלכת כתב שיש בהם כדי להביא לביטולה של ההרשעה ולהטיל עליו מאסר מותנה, של"צ ופיצוי.

ב"כ הנאשם עתרה לאמץ את המלצות שירות המבחן, בהדגישה את חלוף הזמן הרב שעבר מאז ביצוע העבירות. היא הדגישה כי מדובר בהסתבכות יחידה בחייו של הנאשם המתפקד כל העת באורח נורמטיבי וכן ציינה כי מדובר בעבירות המצוייות ברף הנמוך של המעשים .

לטעמה של ב"כ הנאשם ייגרם נזק לנאשם בשל הרשעתו הן בשל גילו הצעיר והן בשל שהוא עובד אמנם כנגר, אך החברה בה הוא מועסק עובדת עם גורמים שונים. היא סבורה כי גם אם אין נזק עתידי מוגדר, הרי שבשל גילו הצעיר של הנאשם יש להימנע מהרשעה.

ב"כ הנאשם ציינה כי עצם ההרשעה תביא לפיטוריו של הנאשם וכי תביא מסמך בענין זה ממעסיקו של הנאשם.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם, נשוי ואב לשני ילדים קטנים, מתגורר עם משפחתו ועובד מזה כארבע שנים כעצמאי בתחום הנגרות.

לדבריו משנת 2011 עובד כעצמאי בתחום הנגרות והביע סיפוק מתחום עבודתו.