ת"פ 26228-07-14 מדינת ישראל נ' אוחנה

לפניי בקשה מטעם ערוץ 10 (להלן: המבקש) להתיר פרסום קטעים מן התיעוד החזותי של חקירתה במשטרה של עדת המדינה בתיק זה, בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב – 2002 (להלן: החוק).

המאשימה מתנגדת, ואילו ההגנה מסכימה לבקשה.

לאחר שעיינתי בטיעוני ב"כ הצדדים המלומדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

סעיף 13 לחוק קובע כדלקמן:

13.המפרסם תיעוד חזותי או קולי של חקירה, כולו או חלקו, בלא רשות בית משפט, דינו – מאסר שנה; לענין סעיף זה, "חקירה" – לרבות חקירה בידי רשות אחרת המוסמכת לחקור על פי דין, שהוצא לגביה צו לפי סעיף 16(ג).

בית המשפט העליון עמד על התכלית המשולשת העומדת בבסיסו של סעיף 13 לחוק בע"פ 10994/08 מדינת ישראל נ' תורג'מן (פורסם במאגרים המשפטיים; להלן: עניין תורג'מן): שמירה על פרטיותם וכבודם של נחקרים; הבטחת יעילותן של חקירות משטרתיות ומניעת רתיעה מצד נחקרים מלמסור עדות מלאה; הגנה על טוהרו ותקינותו של ההליך השיפוטי (ראו עניין תורג'מן, בפסקה 43).

כפי שנקבע ע"י מותב תלתא של בית המשפט העליון בבש"פ 4275/07 רשות השידור נ' מדינת ישראל ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים; להלן: עניין זדורוב), איסור הפרסום הינו הכלל והתרת הפרסום הינה החריג, כאשר על המבקש את הפרסום לשכנע את בית המשפט כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מן הכלל.

בענייננו, המבקש טוען כי מדובר בפרשה בעלת עניין ציבורי רב, ובכוונתו לשלב את תיעוד החקירה בכתבה רחבת היקף על הנושא. לדידו של המבקש, אין מניעה להתיר את הפרסום, שכן חלקים מחקירותיה של עדת המדינה כבר שודרו באולם בית המשפט במהלך עדותה, ובכך הפכו לחלק מהפרוטוקול הפומבי של הדיון.

לא מצאתי כי יש באלה כדי להכריע את הכף לעבר סטייה מן הכלל שנקבע בהלכה הפסוקה.

ראשית, אמנם חלקים מסוימים מחקירותיה של העדה אכן שודרו באולם בית המשפט, אולם מדובר בקטעים קצרים בלבד, כאשר קלטות החקירה עצמן, תמליליהן המלאים והודעותיה הכתובות של העדה כלל לא הוגשו כראייה מטעם מי מהצדדים. על כן, לא ניתן לומר כי פרסום הקלטות חוסה תחת עיקרון פומביות הדיון.