ת"פ 26123-07-14 מדינת ישראל נ' מגן ואח'

לפניי טענתו של מר דורון אלעד (להלן: המבקש) לפי סע' 21(ד) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון), לזכויות בחלק מרכושו של מר מנחם מגן (להלן: הנאשם).

א. רקע עובדתי:

ביום 31.05.2015 הורשע הנאשם על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בשורה ארוכה של עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, חוק העונשין, תשל"ז-1977, פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א-1961, וחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975. ביום 15.06.2015 נגזר דינו של הנאשם לעונש של 4 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 125,000 ₪.

במסגרת ההסכמות עם הנאשם עתרה המדינה לחילוט בשווי של כ-5,000,000 ₪ מרכושו של הנאשם, שנתפס במסגרת ההליך הפלילי ופורט בנספח הרכוש בכתב האישום. זאת, לאחר שהנאשם הצהיר בהסכם הסדר הטיעון כי הוא הבעלים החוקי של רכוש זה. במסגרת גזר דינו של הנאשם, שניתן ביום 15.06.2015, קבעתי כי החלטה בעניין חילוט הרכוש תינתן לאחר שמיעתם של הטוענים לזכויות ברכוש זה.

ב. טענות הצדדים:

המבקש הינו שותף לחלק מן העבירות בגינן הורשע הנאשם, אשר עומד לדין בכתב אישום נפרד שעודנו תלוי ועומד. לטענתו, חלק מרכוש הנאשם אשר נתפס ע"י המדינה כולל כספים בסך של כ-1,200,000 ₪, אשר הועברו לנאשם על-ידו. ועוד, לא ניתן להורות על חילוט רכושו של הנאשם כל עוד כתב האישום נגד המבקש תלוי ועומד, שכן לטענת המדינה עצמה מדובר ברכוש המשותף לו ולנאשם, ובכוונת המדינה לחלט את אותו הרכוש גם בהליך המקביל שמתנהל נגד המבקש, ככל שזה יסתיים בהרשעה. על כן, רק כאשר יסתיים בירור משפטו של המבקש יהא ניתן לעמוד במדויק על הזכויות ברכוש זה.

לטענת המאשימה, יש לדחות את טענתו של המבקש לזכות ברכושו של הנאשם, שכן: 1). המבקש לא הוכיח זכותו כנדרש; 2). נספחי הרכוש בכתבי האישום של הנאשם והמבקש אינם זהים, והם כוללים הן רכוש משותף והן רכוש ייחודי לנאשם ולמבקש; 3). בשלב זה בכוונת המדינה לחלט רק מחצית מן הרכוש המשותף, כאשר ההחלטה לגבי המחצית השנייה תתקבל בהתאם לתוצאות משפטו של המבקש.

ג. דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את הצדדים, נחה דעתי כי דין הטענה לזכות ברכוש להידחות.

ראשית לכל יצוין כי המבקש לא המציא כל אסמכתא להעברת הכספים לנאשם, וגם לא הגיש תצהיר בעניין. על כן, טיבה של העברת כספים זו כלל לא הוכח, ובנסיבות אלה ברי כי המבקש לא הוכיח כנדרש כי בידו זכות כלשהי ברכושו של הנאשם.

שנית, על פי נספחי הרכוש בכתבי האישום שהוגשו נגד הנאשם והמבקש, הרכוש המשותף שבכוונת המדינה לחלט הינו יהלומים וכסף מזומן. למבקש אין טענה לזכות ביהלומים, ואילו טענתו לזכות בכסף מזומן לא הוכחה כנדרש. ככל שישנם צדדים שלישיים נוספים הטוענים לזכות ברכוש המשותף, הרי שפתוחה בפניהם הדרך לשטוח טענתם במסגרת ההליך נגד הנאשם. בנסיבות אלה, לא מצאתי פגם ברצונה של המדינה לחלט מחצית מן הרכוש המשותף בטרם הסתיים משפטו של המבקש.