ת"פ 26123-07-14 מדינת ישראל נ' מגן ואח'

לפניי טענתו של מר שי רביב (להלן: המבקש) לפי סע' 21(ד) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון), לזכויות בחלק מרכושו של מר מנחם מגן (להלן: הנאשם).

א. רקע עובדתי:

ביום 31.05.2015 הורשע הנאשם על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בשורה ארוכה של עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, חוק העונשין, תשל"ז-1977, פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א-1961, וחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975. ביום 15.06.2015 נגזר דינו של הנאשם לעונש של 4 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 125,000 ₪.

במסגרת ההסכמות עם הנאשם עתרה המדינה לחילוט בשווי של כ-5,000,000 ₪ מרכושו של הנאשם, שנתפס במסגרת ההליך הפלילי ופורט בנספח הרכוש בכתב האישום. זאת, לאחר שהנאשם הצהיר בהסכם הסדר הטיעון כי הוא הבעלים החוקי של רכוש זה. במסגרת גזר דינו של הנאשם, שניתן ביום 15.06.2015, קבעתי כי החלטה בעניין חילוט הרכוש תינתן לאחר שמיעתם של הטוענים לזכויות ברכוש זה.

המבקש, יחד עם צדדים שלישיים נוספים הטוענים לזכויות ברכושו של הנאשם, הגיש תצהיר לתמיכה בטענותיו. ביום 01.07.2015 התקיים דיון בו נשמעו טענות הצדדים לעניין החילוט. במעמד זה נחקרו הטוענים לזכות, לרבות המבקש, על תצהיריהם.

ב. טענות הצדדים:

לטענת המבקש, סיכם עם הנאשם כי הלה יעמיד לו בישראל סך של 410,000 יורו כנגד העברה כספית בסך האמור לחשבון בנק בחו"ל, וזאת לצורך תשלום עונש קנס שהושת על המבקש במסגרת תיק פלילי בו הורשע. לדברי המבקש, בחודש ינואר 2012 אכן העביר בהנחיית הנאשם סך של 410,000 יורו לחשבון בנק בהונג קונג, אולם משנתפס רכושו של הנאשם ע"י המדינה מספר ימים לאחר מכן – לא הצליח לקבל כספו בישראל כמוסכם עם הנאשם.

לטענת המאשימה, יש לדחות את טענתו של המבקש לזכות ברכושו של הנאשם, שכן המבקש לא עומד בתנאים שנקבעו לעניין זה בפסיקה – 1). המבקש לא הוכיח כי בידו זכות קניינית או זכות אובליגטורית מוכרעת לקבלת כספים מהנאשם; 2). המבקש אינו תם לב.

ג. דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את הצדדים, נחה דעתי כי דין הטענה לזכות ברכוש להידחות.