ת"פ 25852-11-10 מע"מ רמלה נ' עציון ארט שיווק 2006 בע"מ ואח'

כתב האישום

1.הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן בשבע עבירות של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 117(א)(6) יחד עם סעיף 119 לחוק מס ערך מוסף התשל"ו – 1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף). על פי עובדות כתב האישום, הנאשמת 1 הינה חברה פרטית העוסקת בעיצוב ושיווק מתנות מעור ורשומה כעוסק מורשה לעניין חוק מס ערך מוסף. הנאשמים 2 ו-3 היו מנהלים פעילים של הנאשמת 1 וזאת במהלך שנות המס 2006 עד 2012. הנאשמים לא הגישו את הדו"חות התקופתיים שלהלן: מרץ 2010, אפריל 2010, מאי 2010, יוני 2010, יולי 2010 ודצמבר 2011. כמו כן, הנאשמים לא צרפו, במודע, תשלום מלא על הדו"ח התקופתי לחודש פברואר 2010, ועל כן כאילו לא הגישו דו"ח זה כלל. בגין הדו"ח לחודש פברואר 2010, סכום המס הנדרש היה 27,010 ₪ ובפועל שולמו רק 13,804 ₪.

טענות הצדדים לעונש

2.לא היתה הסכמה בין הצדדים לעניין העונש. המאשימה טענה כי סכום המחדל המקורי בגין הדו"חות נשוא כתב האישום, היה בסך של 113,000 ₪ וכי שולם רק חלק מגובה המחדל כך שנותר קרן מס בסך 54,142 ₪. לגבי נאשמת 1, המאשימה הותירה את סכום הקנס שיוטל עליה לשיקול דעתו של בית משפט מאחר ומדובר בחברה המצויה בהליכי פירוק. לגבי נאשמים 2 ו-3 המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם לעניין רכיב המאסר נע בין 4 ועד 8 חודשי מאסר בפועל ובעוד שמתחם הקנס ההולם נע בין 7000 ל-30,000 ₪. על כן, המאשימה טענה שיש להשית על נאשמים 2 ו-3 עונשי מאסר בפועל וכן קנס משמעותי.

3.באות כח הנאשמים לא חלקו על כך כי סכום קרן המס שנותר עומד על סך של 54,142 ₪ וטענו שיש להסתפק במאסר על תנאי וקנס נמוך. באת כח נאשם 2 טענה שמרשה עשה כל שלאל ידו על מנת לנסות להסיר את המחדל באופן מלא, אך בשל קשיים כלכליים שאליהם נקלעה החברה, נבצר מהנאשמים להסיר את המחדל באופן מלא. כמו כן, באת כח נאשם 2 טענה שנאשם זה שילם מכספו האישי סכומים נכבדים בניסיון להסרת המחדל וכי המחדל לא הוסר באופן מלא בשל מחדלו של נאשם 3 שלא שילם את חלקו בחוב. בנוסף טענה כי הקריסה הכלכלית של הנאשמים נבעה ממעשה מרמה שנעשה כלפיהם במישור העסקי. נאשם 2 הינו בן 37 שנים, נשוי ואב לחמישה ילדים שכולם קטינים ונמצא בהליכי פשיטת רגל וכיום עובד כשכיר בשכר נמוך.

4.באת כח נאשם 3 גם היא טענה שיש לערוך הבחנה בין נאשמים 2 ו-3, אך לטענתה ההבחנה צריכה להיות כך שעונשו של נאשם 3 יהיה קל יותר, וזאת עקב חלוקת התפקידים בין שני הנאשמים באופן ניהול החברה. נאשם 2 היה הדמות המובילה בניהול העניינים למול רשויות המס, ובעוד שנאשם 3 היה אחראי על עניינים שוטפים בתחום עיסוקה של החברה. לנאשם 3 חובות בלשכות ההוצאה לפועל בלמעלה מ-740,000 ₪.

אין מקום להבחנה בין שני הנאשמים לעניין העונש

5.כל אחד מהנאשמים טען שעונשו צריך להיות קל יותר מהאחר. יובהר כי יש לדחות את טענתם של נאשמים 2 ו-3 שיש לערוך הבחנה ביניהם לעניין העונש שיושת על כל אחד מהם, וזאת בהתחשב בחלוקת התפקידים שהיתה ביניהם. יוזכר כי שני הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום ועל כן, הורשעו שניהם בהוראות החיקוק שצוינו בכתב האישום, קרי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף וסעיף 119 לחוק מס ערך מוסף.

7.סעיף 119 לחוק מס ערך מוסף קובע כדלקמן: