ת"פ 25539-06-14 מדינת ישראל נ' אבו רקיה

הערת מבוא כללית

תיק זה נדון בפני כב' השופט משה גלעד והנאשם אף הודה בפניו בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בדין על ידו. עקב צאתו של השופט גלעד לחופשה, ובהסכמת הצדדים ובאי כוחם, הועבר הליך הטיעון לעונש וגזירת דינו של הנאשם לדיון בפני.

העבירות בהן הורשע הנאשם וכתב האישום המתוקן

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירת ניסיון הצתה לפי סעיפים 448(א) רישא + 25 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן אשר הוגש במסגרת הסדר טיעון, ביום 1.1.10, בסמוך לשעה 11.00 בבוקר, נכנס הנאשם לכפר קפין שבשטח A שברשות הפלסטינאית, בצוותא עם אחרים ובאמצעות רכב. בהגיעו לכפר קפין, ניסה הנאשם להצית את ביתו של מואיד הרשה, הנשוי לאחותו של הנאשם (להלן: "המתלונן" ו- "הבית" בהתאמה), על ידי כך ששפך נפט על קרטונים ושקיות שהיו בבית והצית אותם, וזאת על רקע סכסוך משפחתי. במעשיו כאמור לעיל ניסה הנאשם לשלח במזיד אש בדבר לא לו.

הטיעון לעונש

המאשימה הגישה במסגרת ראיות לעונש את גיליון הרישום הפלילי של הנאשם (סומן ת/16).

מטעם הנאשם העיד מר עוקבה אבו רקיה, בנו של עורך הסולחה בין הצדדים (מאחר שעורך הסולחה נפטר בינתיים). העד העיד כי למרות שלא נכח בעצמו בסולחה שנערכה בין הצדדים, אביו ואמו אמרו לו שהם באים כדי לעשות את הסולחה כדי לגמור את הסכסוך. כן העיד העד כי בעקבות הסולחה אחותו של הנאשם חזרה לביתה ולכפר שלה ועד היום היא נמצאת שם.

ב"כ המאשימה טען שהנאשם ניסה לשרוף את ביתו של בעלה של אחותו בשטחים, על רקע סכסוך משפחתי. נטען כי הערכים החברתיים שנפגעו הם חיי אדם, שלום הציבור ורכושו, אשר נחשפו לסיכון עם ניסיון ההצתה. כן נטען כי במקרה זה יש להתחשב בביצוע העבירה כלפי תושב שטחים, שהנגישות שלו לערכאות פחותה מזו של אזרח ישראלי, כאשר המתיחות בשטחים היא בגדר ידיעה שיפוטית ולא בכדי איסור לאזרחים ישראליים להיכנס לשם ויש אינטרס ציבורי במניעת עבירות כלפי תושבי שטחים על ידי אזרחים ישראליים. באשר לנסיבות המעשה הפלילי נטען כי מדובר בניסיון ברף הגבוה. הקרטונים בתוך הבית הודלקו ויש להוקיר על כך שהבית לא נשרף ולא היו אבדות בנפש. נטען כי ביצוע עבירה של ניסיון הצתה של בית מגורים בלב ישוב מלמד על פוטנציאל של נזק שהוא גדול מהמקרה של הצתה במקום פתוח. עוד נטען כי יש להתחשב בכך שהעבירה בוצעה כלפי קרוב משפחה מדרגה שנייה, כשביצוע העבירות בתוך המשפחה יש בו גם כדי לפגוע במרקם היחסים הבין משפחתי. מאידך גיסא יש להתחשב בחלוף הזמן ולכן בשקלול נסיבות האירוע עותרת המאשימה למתחם של בין 20 ל- 40 חודשי מאסר. נטען כי הפסיקה במקרים דומים היא חמורה יותר ונקבעו מתחמים של בין שנתיים לארבע שנות מאסר בגין הצתה ואף יותר מכך.

בתוך המתחם טוען ב"כ המאשימה כי יש לקבוע עונש ברף הבינוני התחתון מכיוון שמחד אין זו הסתבכותו הראשונה של הנאשם בפלילים והוא הורשע לאחר תקופה לא קצרה בה נראה היה שחזר למוטב ומאידך גיסא הוא הודה ונטל אחריות והייתה סולחה וקיים תסקיר חיובי בעניינו. נטען כי התסקיר אינו ממליץ המלצה טיפולית ואין מוטיבציה לטיפול ולכן לכל היותר התסקיר יכול להוביל לענישה בתוך המתחם ואין שיקולים המובילים לחריגה מהמתחם. באשר לטענות ב"כ הנאשם נטען כי לא ניתן לטעון טענות החורגות עובדתית ואף סותרות את כתב האישום המתוקן שבו הודה הנאשם.

ב"כ הנאשם טענה כי הראיות בתיק החקירה לעניין גרימת נזק היו בעייתיות ועוררו ספק בדבר התלקחות הבעירה. עוד נטען כי הנאשם הגיע לבית על מנת לחלץ את אחותו, הנשואה למתלונן, אשר לדבריה המתלונן הכה אותו ודרש ממנה לעזוב את הבית תוך שאיים עליה שאם ימצא אותה בבית כשיחזור הוא "יהרוג אותה במכות". נטען כי הנאשם הגיע למקום וסייע לאחותו וילדיה לעזוב את הבית ולפני שעזב נכנס לבית כדי לבדוק אם לא נשכח דבר והמתין למתלונן על מנת לדבר איתו. נטען כי הנאשם ראה חומר בעירה ומצת והחליט באופן ספונטאני, מתוך כעס, להצית מספר שקיות וקרטונים שהיו מונחים על הארץ. כעבור חודשיים נערכה סולחה והאחות חזרה עם ילדיה לביתה בקפין. מאז יחסיה עם המתלונן השתפרו והיא חיה איתו עד היום.