ת"פ 25122-11-13 מדינת ישראל נ' מ.

מייד לאחר שמיעת הראיות בתיק, ביום 8.9.2015, מצאתי להורות על זיכויו של הנאשם, להלן נימוקיי:

1. כתב האישום מייחס לנאשם עבירות של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז 1977 (להלן: "החוק") ועבירה של הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם, עבירה לפי סעיף 287 (ב) לחוק.

    

2. כעולה מכתב האישום, הרי שבהיות הנאשם הבעלים והמשכיר של דירות מספר **** ו- 19 ברחוב ה*** ב*(הנאשם מתגורר בדירה **** בעוד שהמתלונן – השוכר, גר עם משפחתו בדירה 19 – ש.ש.), ובשעה שעמדה בתוקפה החלטת בית משפט השלום בראשון לציון, בה"ט 10643-09-13 מיום 9.9.13, אשר ניתנה בהסכמת הצדדים, שלפיה, ניתן צו הדדי למניעת הטרדה מאיימת, כאשר נאסר על הצדדים הנאשם והמתלונן ליצור קשר ביניהם במישרין או בעקיפין. עוד נאסר על ניתוק מערכות מים וחשמל. הצו האמור חל על הצדדים אף ביחסים עם אשת המתלונן וילדיו ועמד בתוקפו עד ליום 3.12.13.

    

3. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 15.9.13, בשעה 19:30, ירד הנאשם במעלית הבניין ופגש בלובי את בנו של המתלונן- קטין יליד 2002. ניגש אליו, נגע בכתפו ואמר לו כי יהרוג את אביו וכי הוא – אביו, גנב". המתלונן ששמע את הדברים פנה לנאשם וביקשו לחדול ממעשיו, ובתגובה לכך אמר הנאשם למתלונן כי למחרת ינתק לו את הגז.

    

4. מטעם המאשימה העידו המתלונן וכן רס"מ נוביק ערן – סייר תנועה אשר הגיע למקום. מטעם ההגנה העיד הנאשם בעצמו.

    

5. על פי המסמכים והעדויות שבתיק, הרי שבתאריך 2.9.13 הגיש המתלונן בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד כנגד הנאשם. בבקשה נטען על ידי המתלונן כי הנאשם המתגורר בדלת הסמוכה לדירה בה גר, נוהג באופן קבוע לנתק מים, חשמל וכו' וכן אוהב לאיים.