ת"פ 25030-01-15 מדינת ישראל נ' אבו ענימה

ביום 21.04.15 הגיעו הצדדים להסדר לפיו הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, הורשע ונשלח לעריכת תסקיר שירות המבחן ולקבלת חוו"ד ממונה בטרם הטיעונים לעונש. עמדת המאשימה לעונש של מאסר למשך 6 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס ואילו ההגנה חופשית בטיעוניה למשך תקופת המאסר בעבודות השירות.

נוכח הודאתו הנאשם הורשע במיוחס לו בכתב האישום המתוקן - בעבירה של התפרצות לעסק, לפי סעיף 407(א) לחוק העונשין התשל"ז - 1977; החזקת כלי פריצה, לפי סעיף 409 לחוק העונשין התשל"ז – 1977; גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 06.01.15, התפרץ הנאשם, אשר עטה על ידיו כפפות, הסתיר פניו באמצעות חם צוואר והצטייד בפנס, ואחר, שזהותו אינה ידועה למאשימה, לחנות בגדים שבבעלות המתלונן, בכך שטיפסו אל חלון מחסן החנות שבקומה השנייה של הבניין באמצעות חבל וגנוב מתוכו חולצות. בהמשך, שעה שניסו הנאשם והאחר להיכנס אל החנות דרך דלת המחסן המובילה אליה, נתפס הנאשם על ידי השוטרים שהמתינו בחנות ואילו האחר נמלט מן המקום. באותן נסיבות, החזיקו הנאשם והאחר ברשותם פטיש וכן מגזרי מתכת המשמשים ככלי פריצה לבניין.

בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר שירות מבחן לפיו, הנאשם בן 22, נשוי מזה חצי שנה, אשתו בהריון. כיום הוא המפרנס היחיד ועובד מזה כחודשיים בחנות לחומרי בניין. ביחס לעבירה הנידונה, הנאשם הודה במיוחס לו, הסביר כי המניע לביצוע העבירה היה כספי, שכן באותה תקופה היו לו הוצאות רבות וכן חוב כספי בסך 8,000 ₪ לאחד מחבריו. תיאר כי בתקופה שקדמה לביצוע העבירה הוצע לו מספר פעמים, ע"י חבריו, ביצוע של עבירות רכוש שונות אשר סירב להן פעם אחר פעם, אך לבסוף השתכנע בשל מצבו הכספי כמתואר לעיל. הנאשם קיבל אחריות לביצוע העבירה, הכיר בתוצאות מעשיו וביטא נכונות לביצוע שירות לתועלת הציבור. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם מתפקד, אשר במשך השנים הצליח להתמיד במסגרות תעסוקה שונות. בתקופה שקדמה לעבירה הושפע מחברה שולית אליה חבר, אך כיום משקיע מאמצים לתפקוד חיובי, ער למחירים וההשלכות של התנהלותו ונראה כי ההליך המשפטי מהווה עבורו גורם מרתיע. בהתאם לאמור, מאחר ומדובר בעבירה הראשונה והיחידה שביצע הנאשם, ובכדי להימנע מפגיעה בעתידו, המליץ שירות המבחן על סיום ההליך ללא הרשעתו, זאת לצד, עונש של של"צ, בהתאם לתוכנית שגובשה עבורו, עונש שיש בו בכדי לצמצם את הישנות ביצוע העבירות, באמצעות תרומה לחברה ופיצוי על הנזק והפגיעה שהסב.

ב"כ המאשימה, טענה לעניין חומרת העבירה. התביעה טענה כי רק בשל גילו והעדר עבר עתרו לעונש מתון של עבדות שירות.

ב"כ הנאשם הפנתה למצבו האישי של הנאשם ונסיבותיו, תוך שהיא מפנה את לתסקיר שירות המבחן ועתרה למאסר בע"ש מינימלי.

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, יש לקבוע, בטרם גזירת הדין את מתחם העונש ההולם, תוך התחשבות בעיקרון המנחה בענישה, שהוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם. בין סוג ומידת העונש המוטל עליו, מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות ביצוע העבירה. סבורני כי מתחם העונש ההולם בגין הארוע הוא כאמור בהסכמת הצדדים שעה שהציגו את ההסדר בין מאסר למשך 6 חודשים למאסר תקופה קצרה יותר.

בהינתן המתחם האמור, יש לגזור את עונשו של הנאשם תוך שקילת המתחם ותוך התחשבות בנסיבות המשליכות על קביעת העונש המתאים, כאשר בענייננו יש ליתן משקל להלימה בגזירת העונש לביצוע העבירה ע"י הנאשם; נסיבות ביצוע העבירה וחומרתה; מידת הפגיעה בערך המוגן; גילו של הנאשם; הנסיבות עליהן עמדה ההגנה בטיעוניה; הודאתו המצביעה על נטילת אחריות; היותו נעדר עבר פלילי.

לא ניתן להתעלם בתיק זה כי הנאשם ביצע את העבירות בשל מניע כספי. התנהלות זו של הנאשם היא פסולה. ביצוע עבירות ממניע כספי מעידות על העדר גבולות ויש מקום לענישה הולמת במקרה כזה שירתיע את הנאשם מביצוע עבירות עתידיות ממניע זה. מנגד תסקיר שירות המבחן הינו חיובי בסך הכל כאשר שירות המבחן התרשם כי כיום הנאשם משקיע מאמציו לתפקוד חיובי ער למחירים ולהשלכות התנהלות פורעת חוק. בית המשפט סבור כי העונש המוצע ע"י שירות המבחן אינו עונה על האינטרס הציבורי ודאי אינו הולם את מעשיו של הנאשם. בנסיבות אלו לנוכח עברו הנקי של הנאשם בית המשפט סבור כי ניתן שלא למצות את הדין עם הנאשם ומנגד להטיל על הנאשם עונש ההולם את מעשיו.

לאחר ששמעתי את הצדדים בהתחשב בטיעוניהם, אני מקבל את הסדר הטיעון בהיותו סביר וראוי בנסיבות המקרה והעניין ועל פי כל השיקולים הצריכים לגזר הדין אני קובע כי אלה העונשים שאני משית על הנאשם: