ת"פ 24602-10-14 תביעות צפת נ' הייב(עציר) ואח'

1. בפני טענתו של הנאשם מס' 2, על פי סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, לפיה העובדות המתוארות לגביו בכתב האישום אינו מהוות עבירה.

2. בכתב האישום, שהוגש נגד שני נאשמים, יוחסו לנאשם מס' 1 עבירות תעבורה שונות, בכללן נהיגה בפסילה, נהיגה בשכרות, נהיגה באור אדום, עקיפה תוך חציית קו הפרדה ועוד.

על פי כתב האישום, ביצע הנאשם מס' 1 את העבירות בכך שנהג, ביום 14/10/14, בשעות הלילה, באופנוע, לא עצר במחסום משטרתי עם ניידת, נמלט תוך נהיגה פראית באופנוע, ותוך ביצוע עבירות תנועה כאמור, גם ממחסום נוסף שפרסה המשטרה, ותוך התנגשות בניידת משטרה.

3. הנאשם מס' 2 הואשם בסיוע לחלק מעבירות התעבורה שיוחסו לנאשם מס' 1, בכך שבכל עת הנהיגה הפלילית שיוחסה לחברו, נאשם מס' 1, היה נאשם זה רכוב על האופנוע מאחור, ולכן, על פי האישום, הנאשם מס' 2 סייע לחברו הנהג בביצוען של עבירות התעבורה.

4. מלבד עבירות התעבורה, הואשמו שני הנאשמים בעבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שיוחסה להם על בסיס התנהגותם, שכללה אי ציות להוראות השוטרים לעצור, בעצם פריסת המחסומים, ובהוראה מפורשת שהורו להם השוטרים.

5. בנוסף להתנהגותם של הנאשמים בעת הנהיגה, ייחס כתב האישום, בסעיפים 4 ו-5 לעובדות, לשני הנאשמים, גם בריחה רגלית מהשוטרים לאחר שהאופנוע עצר מנסיעה בתוך תחנת דלק.

6.ב"כ הנאשם מס' 2 טען כי כתב האישום אינו מגלה עבירה לגבי מרשו, היות ונאשם זה היה ברוב האירוע המתואר באישום, במעמד של נוסע בלבד, וככזה, לא ניתן לייחס לו שליטה או אחריות להתנהגותו לכאורה של הנהג. על פי הטענה, אין לייחס לנוסע אחריות בדרגת סיוע, להתנהגותו של נהג אופנוע. לפיכך, טען ב"כ הנאשם מס' 2, גם אם יוכחו העובדות הנטענות – יזוכה נאשם זה.

7.ב"כ המאשימה טען כי הטענה צריכה בירור במהלך ההוכחות, אז יתברר על פי הראיות, אם מדובר בנוסע תמים, או במי שהנו שותף, כנטען, לעבירות. לפיכך, על פי ב"כ המאשימה, העובדות הנטענות מגלות אשמה גם לגבי נאשם מס' 2.

8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בנסיבות כתב האישום שבפני, מצאתי כי דין הטענה להידחות.