ת"פ 24011-09-13 מדינת ישראל נ' מחלבות גד (שיווק - 1992) בע"מ ואח'

מונחת לפניי בקשה לפסלות שופט.

החלטתי לדחות את הבקשה, הואיל וחרף הנטען בה, ביחס ל"משוא פנים" ו"דעה נעולה", הרי שעיון בבקשה עצמה, בפרוטוקולים ובהחלטות השונות, מלמד כי בית המשפט כלל לא הביע דעה, לא לכאן ולא לכאן, ביחס לתוצאת המשפט. הנכון הוא, שבית המשפט עמד, פעם אחר פעם, על כך שהסנגוריה לא תנהל את הגנתה באופן המקשה ומכביד, שלא לצורך, על ניהול סביר ויעיל של המשפט. הא, ותו לא. אדרבא, נוכח הערפל העובדתי והמשפטי השורר מעל הפרשה, וזאת – מפאת כפירתה הלאקונית והבלתי ראויה של ההגנה - לא יכול היה בית המשפט להביע כל דעה לגופו של ענין, אפילו רצה בכך.

עוד ראוי לומר, כבר בפתח הדברים, כי - כענין שבעובדה - בית המשפט לא איים, בשום פנים ואופן, על הנאשם 2, במאסר בפועל, לא במפורש, אף לא במשתמע. מדובר בטענה מופרכת, ולו מן הטעם הפשוט כי המדינה, בכתב האישום, כלל לא עתרה למאסר בפועל (אך גם בלי קשר - כלל לא נאמרו הדברים).

אפרט להלן, את עיקרי השתלשלות העניינים, ובד בבד ובמשולב - את הטעמים שבסיס ההחלטה.

השתלשלות העניינים - הכבדה שלא לצורך על יעילות הדיון

1.נגד המבקשים (להלן, בהחלטה זו - גם "הנאשמים") הוגש כתב אישום, ביום 11.9.13, המייחס להם מגוון עבירות נגד איכות הסביבה: זיהום מים, הזרמת שפכים שריכוזם עולה על המותר והפרת תנאי רישיון עסק (להלן: "כתב האישום"). כתב האישום אוחז 11 עמודים, ובסיפא לו מנויים 14 עדי תביעה. כאמור, כתב האישום אינו כולל הצהרה, המחוייבת על פי הדין, של התביעה, כי עיניה נשואות לעונש של מאסר בפועל, היה ויורשעו הנאשמים.

2.ביום 2.1.14 התייצבו לדיון באי כוח הנאשמים, והצהירו כך:

"מדובר בתיק מאוד מורכב ונעשה מאמץ עם התביעה להגיע להבנות, אולם עד אז להלן כפירתנו. אנו כופרים בעובדות כתב האישום כמו שהן."

(ההדגשות לעיל ובכל ציטוט בהמשך - אינן במקור; ש.ב.).