ת"פ 23599-12-12 מדינת ישראל נ' מארואני

בפניי בקשה לפיצויים לפי סעיף 80 בחוק העונשין, תשל"ז – 1977 [להלן: "חוק העונשין"].

ברקע הבקשה, כתב אישום שהוגש נגד המבקש, שייחס לו עבירות של התפרצות לדירת מגורים וגניבה, עבירות לפי סעיפים 406(ב) ו- 384 בחוק העונשין, בהתאמה.

המבקש כפר מלכתחילה במיוחס לו ולאחר ניהול מלוא ההליך, זוכה מחמת הספק.

אציין כי ראיות התביעה היו מבוססות מלכתחילה על זיהוי של המתלוננת את פניו של המבקש במסדר תמונות, כמי שפרץ לביתה. לכך התווספו לטענת המאשימה ראיות מחזקות או תומכות אחרות כגון זיהויו של המבקש כבדוקאי ברחוב סמוך בשעות ערב מוקדמות יותר וכן קושי לטענת המאשימה לבחינת האליבי של המבקש.

בהכרעת הדין קבעתי כי במקרה שלפנינו, נותרו שאלות רבות ללא הסבר עד כי יש לומר שהחקירה לא מוצתה בשלב שבו הופסקה, ונמנעה מהמבקש האפשרות להביא ראיות מזכות. לא שוכנעתי בקיומן של הראיות המאמתות את עדות הזיהוי של המתלוננת או המסבכות את המבקש. לא נמצאה ולו טביעת אצבע אחת של המבקש במקום כלשהו בדירה או בסמוך לה, וזאת למרות שלכאורה לפי עדותה של המתלוננת שכב עם שתי כפות ידיו על שולחן ולא לבש כפפות כלל. עוד עלה כי המבקש זוהה בערב עם חולצה כהה ולעומת זאת המתלוננת תיארה את הפורץ כמי שלבש לבן.

קבעתי, כי יש קושי לראות את ראיית הזיהוי כראיה שעל בסיסה בלבד, בנסיבות שלפנינו, ניתן להרשיע את המבקש ועל כן הוא זוכה מחמת הספק.

המבקש עתר כאמור לפצותו לפי סעיף 80 בחוק העונשין, בגין ימי מעצרו (שלושה ימים במסגרת החקירה) ובגין הוצאות הגנתו.

תמצית טיעוני הצדדים

לטענת הסנגור, בבקשתו, החסר הראייתי בקיומן של ראיות תומכות לזיהוי במסדר תמונות העלה וצריך היה להעלות ספק אצל המאשימה כבר בעת ההחלטה על הגשת כתב האישום.

עוד טען הסנגור כי גם לאחר הגשת כתב האישום, במהלך ההליך, הן בהחלטת השחרור בשלב מעצר הימים (מיום 6.7.2012) והן לאחר שהמבקש עבר גם בדיקת פוליגרף משל עצמו (בשנת 2013, במהלך ניהול ההליך המשפטי) והנתונים הוצגו למאשימה טרם ישיבת ההוכחות – גם אז היתה קיימת ציפייה מהמאשימה לבחון את המשך ההליך.

לטענת הסנגור, הימנעות המאשימה לבחון בכל עת את ההחלטה האם להמשיך את ההליך היא בבחינת "נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי".

המאשימה, בתגובתה הכתובה, התנגדה לבקשה.

לטענת המאשימה, יש לתת את הדעת בשיקולי קביעת הפיצוי לכך שהמבקש זוכה "מחמת הספק" בלבד.