ת"פ 2280-06-15 מדינת ישראל נ' גולוביחין

1.הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בביצוע עבירות שעניינן התפרצות לעסק והחזקת כלי פריצה.

הערך החברתי המוגן מוכר היטב וכך גם עיקרון ההלימה.

2.לא ניתן להקל ראש בחומרת העבירות ובערך החברתי המוגן, אך על פי החוק והפסיקה – כל אירוע וכל נאשם נבחנים על פי הנסיבות הספציפיות.

3.אשר להבנייה.

העבירות נעברו באותו מועד, במסגרת אירוע אחד ואינן ברף הגבוה של עבירות מסוגן (מבלי להקל ראש). העבירה העיקרית – נשאה אופי מזדמן. לא נגרם נזק של ממש למבנה. הציוד שנגנב מבית העסק – נתפס והוחזר.

הרקע לביצוע העבירות – התמכרותו של הנאשם לסמים בעת הרלבנטית.

בענייננו - בהתחשב בקיומם של גורמים מנמיכי מיתחם, כמפורט לעיל – מתחם העונש ההולם נע בגין כל אחת מבין העבירות, בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר. כידוע – צפי שיקומי מאפשר חריגה ממיתחם.

4.אשר לענישה הספציפית.

הנאשם היה בעת הרלבנטית כבן 26, נטל אחריות על ביצוע העבירות והביע חרטה. ממועד ביצוע העבירות חלפו חמש שנים. מאז נשפט הנאשם ונדון למאסר. לא ברור מדוע תיק זה לא צורף. מסתבר כי במהלך מאסרו הארוך האחרון עבר הנאשם תהליך גמילה ושיקום, העולה יפה. הנאשם השתחרר והשתלב בהוסטל טיפולי, באופן המעלה צפי שיקומי ממשי (הוגש מסמך נ/1).

בהתחשב בנסיבות שצויינו – העונש אמור להיגזר בחלקו הנמוך יותר של המיתחם.

כידוע, סיכוי לשיקום מאפשר חריגה מן המתחם.