מדינת ישראל נ' כהן

בכתב האישום שהוגש בנובמבר 2011, הואשם הנאשם בהחזקת סכין שלא למטרה כשרה, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וביום 17.11.14 הורשע בביצוע העבירה, לאחר משפט הוכחות שהתמצה בעדות הנאשם לעניין מטרת ההחזקה.

לאחר הרשעתו של הנאשם נערך תסקיר שירות מבחן בעניינו.

מעשה הנאשם:

הנאשם הוא נהג מונית וביום 28.5.11 בשעה 04:50 בתל-אביב, החזיק בכיס הדלת השמאלית של הרכב סכין (מעין אולר בר-קיבוע). הסבריו של הנאשם נדחו, ובהכרעת הדין נקבע כי לא הוכחה מטרה כשרה להחזקת הסכין.

דחיית בקשת ההגנה לביטול הרשעתו של הנאשם:

1. כאמור לעיל, הנאשם הוא נהג מונית וחושש שהרשעתו תוביל לאבדן רישיונו להפעלת מונית או רישיון נהיגה של נהג מונית, וכך לשבור את מטה לחמו. זאת, בנוסף על המלצת שירות המבחן לבטל את הרשעת הנאשם על-רקע מצבו הרפואי – הנאשם מתמודד עם מחלת הסרטן – המצדיק הקטנת המתח הנפשי בו הוא נתון.

2. הסכנה לביטול או לאי-חידוש של רישיון הנהיגה של נהג מונית או רישיון להפעלת מונית אינה ברורה ומידית כלל, כאשר לוועדה הרלוונטית הוענק שיקול דעת רחב למדי. לפי ההלכה הפסוקה, שתוקפה מתאשרר ומתחדש תכופות, אין בסכנה רחוקה זו כדי להצדיק חריגה מהכלל המחייב הרשעה (והשוו עניינים דומים ברע"פ 6449/15 חלוואני נ' מ.י. (2015) ובע"פ (תא) 7708/09 מ.י. נ סיסו (2009)). אין ענייננו נופל בגדר החריגים להלכה זו, דוגמת רע"פ 3446/10 אלחלים נ' מ.י. (2011).

3. גם אם אניח כי מצבו הרפואי של הנאשם מושפע מְעַקָה נפשית, תסתיים זו בתום ההליך – ובפרט לנוכח העונש שיוטל.

    

   נסיבות העבירה - קביעת מתחם העונש ההולם:

   1. האיסור הקבוע בעבירה של החזקת סכין הוא מעין מעגל שני של הגנה על ערכי שלמות הגוף ומניעת הפגיעה בנפש, חישוק וביצורים הנוספים לעבירות שעניינן מעשי אלימות ממש. המחוקק ביקש למנוע היווצרותם של מצבים שבהם פוטנציאל אלימות יצא באופן הרסני במיוחד מן הכוח אל הפועל, בנוכחות הברזל החד, כפי שנאמר בפסיקת בית המשפט העליון: "היום רבים היוצאים לרחוב וסכין בידם, או איש סכינו על ירכו, לאו דווקא כדי לקלף מפירות הארץ, ואך יוציאם פלוני משלוותם, ברב או במעט, תישלף הסכין; וסגולתה הטבועה של זו, שהיא עלולה לשפיכות דמים, וכדברי חכמים ש"הברזל מקצר ימיו של אדם" (ע"פ 2047/07 הנוק נ' מ.י.).