ת"פ 22650-05-14 מדינת ישראל נ' א' ת'(עציר)

רקע

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, תקיפת חסר ישע על ידי אחראי ואיומים. הודאת הנאשם באה בעקבות הסדר דיוני במסגרתו תוקן כתב האישום והנאשם הודה והורשע ללא הסכמה בין הצדדים בשאלת העונש.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 7.5.14 התגלע ויכוח בין הנאשם לאשתו (להלן: המתלוננת). במהלך הויכוח אמרה המתלוננת לנאשם לעזוב את בית המשפחה. הנאשם השיב כי אין בכוונתו לעזוב את הבית וכי מבחינתו המתלוננת יכולה לעזוב, אך אם תעשה כן ישרוט את פניה. לשמע דברי הנאשם, התארגנה המתלוננת לצאת מן הבית ואז תקף אותה הנאשם בכך שאחז בצווארה, משך בשערה ובעט בבטנה. כתוצאה מהתקיפה התעלפה המתלוננת ונגרמו לה שריטה ביד וסימנים אדומים בצוואר.

בעוד המתלוננת שרועה מעולפת, משך הנאשם בשערותיה של בתו בת השבע עשרה ובעט בישבנו של בנו בן השתים עשרה.

אחותה של המתלוננת שפכה עליה מים והמתלוננת התעוררה ובקשה מהנאשם שיתן לה לצאת מהבית. בתגובה התקרב הנאשם אל המתלוננת כשבידו סכין מטבח ואיים עליה שאם תצא מהבית יהרוג אותה. המתלוננת התקשרה לשני אחיה שיבואו לסייע לה הנאשם שב ואמר למתלוננת שלא ייתן לה לצאת מן הבית וכי אם יבואו אחיה, הוא ידקור אותה ואותם.

המתלוננת ניסתה לברוח מהבית והנאשם גרר אותה אל תוך הבית ולאחר מכן הצליף בה באמצעות צינור השקייה עשוי גומי.

אחותה של המתלוננת ניסתה להפסיק את מעשיו של הנאשם, אך הנאשם הורה לה שלא להתערב והכה אותה בידו.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה שמה דגש על חומרת מעשי הנאשם, פגיעתם בערכים מוגנים וקבלת אחריות חלקית של הנאשם למעשיו, כפי שעלה מתסקיר שירות המבחן. כן הפנתה לכך שלחובתו הרשעה קודמת בעבירת סמים. לאור אלה ביקשה להשית עליו עונש של 18 חודשי מאסר בפועל.

הנאשם העיד מטעמו את מעסיקו של הנאשם בתקופה שקדמה למעצרו. מדברי המעסיק עלה כי הנאשם היה עובד אחראי ומסור וכי המעסיק לא נתקל בשום אירוע דומה מצדדו של הנאשם. המעסיק הוסיף כי הנאשם לא עבד אצלו כחודש קודם למקרה וייתכן שבשל כך נקלע למצוקה.

ב"כ הנאשם שם דגש על כך שמדובר באירוע בודד אשר אינו מאפיין את דרכו של הנאשם. כן ביקש כי בקריאת התסקיר יביא בית המשפט בחשבון את הרקע של הנאשם והחברה אליה הוא משתייך. כן התייחס לכך שכתוצאה ממעשי הנאשם לא נזקקה המתלוננת לטיפול רפואי. לאור אלה ביקש להסתפק בימי מעצרו של הנאשם.

שני הצדדים הפנו לפסיקה לתמיכה בעמדותיהם.

הנאשם ביקש לומר את מילתו. בדבריו הביע צער על מעשיו וביקש את רחמי בית המשפט.

מתחם העונש ההולם

חומרת מעשי הנאשם ברורה וזועקת. בשל ויכוח שהתלהט, תקף הנאשם את המתלוננת באלימות קשה, אשר כללה אחיזה בצואר, הצלפה בצינור גומי, משיכה בשיער ואיומים כי ירצחי אותה ואת אחיה, תוך אחיזה בסכין לשם הדגשת רצינות האיום. כאשר נסתה המתלוננת להמלט מן הנאשם, גרר אותה בכל אל הבית. גם אם לא נזקקה המתלוננת לטיפול רפואי, עדיין עולה מכתב האישום כי נגרמו לה חבלות של ממש. חומרה רבה אני רואה בכך שהארוע ארך זמן משמעותי ושהעובדה שהמתלוננת התעלפה כתוצאה ממעשי הנאשם, לא זו בלבד שלא גרמה לו להתעשת ולהפסיק ממעשיו, אלא שלאחר שקמה מעלפונה החריף הנאשם את מעשיו.

לצד אלה, לא נרתע הנאשם להכות את בתו ובנו הקטינים ואף את אחותה של המתלוננת.

עיקר הכיעור בעבירות אלימות במשפחה נובע מכך שקרבן העבירה נפגע דוקא בביתו - המקום בו הוא אמור לחוש שלווה ובטחון בקרב בני משפחתו. מעבר לפגיעה הגופנית יש בכך כדי לערער את תחושת הבטחון האישי של קרבן העבירה. חברה שומרת חוק אינה יכולה להפגין סלחנות או סובלנות להתנהגות אלימה מעין זו ויש לקבוע בצדה תג מחיר ענשי ברור.

בקביעת מתחם העונש לעבירות אלימות במשפחה מעין אלו שבצע הנאשם, יש להביא בחשבון את השונות הרבה שבין המבצעים השונים ולקבוע מתחם רחב, אשר יכול להכיל הן את מי שנכשל בעבירה בודדת, קיבל עליה אחריות ועשה מאמץ לתקן דרכיו והן את מי שהרגיל עצמו להשליט מרותו על בני ביתו בדרכי אלימות והשלטת פחד.

לפיכך, מתחם העונש ההולם את העבירות בהן הורשע הנאשם נע בין שמונה חודשי מאסר בפועל, לריצוי ממש, ועד שנתיים מאסר.