מדינת ישראל נ' ליאון השמה וכוח אדם בע"מ ואח'

הנאשמים הודו והורשעו לפי עובדות כתב אישום מתוקן.

כתב האישום המקורי ייחס לנאשמים ריבוי עבירות לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף, בכך שניכו מס תשומות וזאת ללא תיעוד ומבלי שיש להם מסמכים, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס בסך של 541,000 ש"ח.

בתיק התנהלו הוכחות. כפי שציינתי בהחלטה מיום 01.08.2023, בתיק זה קיים קושי שלא לומר מורכבות מיוחדת, אליה נחשפתי במהלך ניהול ההוכחות. הדברים השתקפו באופן ברור בפרוטוקול הדיון מיום 06.06.2023 מעמוד 60 ואילך.

כפי שציינתי זאת בהחלטה האמורה, ולאחר שעיינתי בסיכומי התביעה וגם בסיכומי ההגנה, הגעתי למסקנה שיש לקיים דיון במהלכו אשקף לצדדים שהקושי שעלה בדיון מצדיק מחשבה מחודשת על התיק ואכן התקיים לפניי דיון מחוץ לפרוטוקול וזאת בהסכמה.

לאחר ששמעתי את שני הצדדים הצעתי שהנאשם יקבל אחריות על חלקו לפי כתב האישום, לגבי התקופה שמר שאול עבודי לא היה מנהל החשבונות של הנאשם, קרי 3 חודשים הראשונים (3 דוחות), והקושי הראייתי שאליו נחשפתי יבוא לידי ביטוי בהענקת משקל מלא להודאתו חרף הקושי הראייתי.

הצדדים הסכימו ביניהם לאמץ את הצעת בית המשפט.

במהלך הטיעונים לעונש, התביעה ביקשה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה שלא תפחת מ- 15 חודשים, בעוד ההגנה ביקשה להסתפק בעונש מאסר שיכול שירוצה בעבודות שירות.

דיון והכרעה

מתחם העונש ההולם