ת"פ 22463-02-15 משטרת ישראל תביעות- שלוחת טבריה נ' הררי(עציר)

1.בפני בקשה על פי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982 (להלן : "החסד"פ") שהוגשה על ידי הנאשם / המבקש (להלן :"הנאשם") להעמיד לעיון הנאשם את מסמכי תיק הרווחה בשירותי הרווחה בתל אביב בעניינה של המתלוננת.

2.טיעוני הצדדים בבקשה :

טיעוני הנאשם :

א.בבקשתו בכתב טען הנאשם כי המתלוננת הינה אישה אלימה ועצבנית אשר לא שולטת בעצמה כאשר לטענתו התפרצויות הזעם שלה התרחשו בין השאר במפגשים עם שירותי הרווחה. עוד נטען כי הויכוחים בין המבקש למתלוננת עמדו על רקע ההזנחה של ילדי המבקש על ידי המתלוננת אשר אינה מטפלת בהם והם מוזנחים נפשית ופיזית. עוד מסר הנאשם כי המבקש התלונן לא אחת בשירותי הרווחה על התנהגותה של המתלוננת ותלונותיו נמצאו מוצדקות.

אי העמדת חומר החקירה לעיונו של המבקש, יש בה כדי לפגוע פגיעה אנושה בזכותו של הנאשם להליך הוגן.

ב.ב"כ הנאשם הוסיף במעמד הדיון כי המתלוננת נהגה ונוהגת באלימות כלפי הילדים, וכל ביקורת של הנאשם בנדון גוררת איומים ותלונות מצידה במשטרה. שירותי הרווחה רצו להוציא את הילדים ממנה כי היא מכה אותם והיא רצתה ליצור נתק בין הנאשם לילדיו. התלונה נועדה על מנת שבית המשפט ירחיק את הנאשם מילדיו ושירותי הרווחה מודעים לכך, זכותו של הנאשם לקבל את מלוא הראיות ותיק הרווחה. המתלוננת התנהגה בצורה לא תקינה מול הרווחה ולכן הנאשם מבקש לקבל את החומר.

ג.ב"כ הנאשם ביקש כי בית המשפט יעיין בתיק הרווחה.

ד.ב"כ הנאשם הגיש התמליל מתוך תיק החקירה נ/1 ממנו עולה לדברי ב"כ הנאשם כי נשמעים איומים מצד המתלוננת שהיא תוציא לנאשם את העיניים.

ה.אין התנהלות דיונים בין הצדדים בבית משפט לענייני משפחה , הנאשם לא רוצה לדעת מה כישורי המתלוננת, אך אם יש לה התנהגות חריגה, אם היא אלימה, מכה את הילדים ומזניחה אותם זה דבר שלא נעשה "ביום יומיים..."

אם נרשם בתיק הרווחה כי המתלוננת לא מאפשרת את ביקורי סדרי ראיה, מסיתה את הילדים כנגד הנאשם, אז מובן מה מטרת התלונה וכי היא נוצרה על מנת ליצור נתק.

טיעוני המאשימה:  

א.בתגובתה בכתב ת/1 טענה המאשימה כי תיקי רווחה, על כל הכלול בהם חוסים תחת פרק ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 , הקובע בסעיף 50 א בו, חסיון חלקי על כל ראיה שהגיעה לעובד סוציאלי במסגרת עבודתו בנוגע למטופל הנזקק לשרותיו אלא אם ויתר האדם על החיסיון או שבית המשפט מצא כי הצורך לגלות את הראייה לשם עשיית צדק עדיף על העניין שיש שלא לגלותה. המתלוננת לא ויתרה על החיסיון והסניגור לא הצביע כיצד חשיפת החומר המבוקש יש בה כדי לסייע לעשיית צדק בעניינו הפלילי של הנאשם.

ב.אין ספק כי חשיפת חומר חסוי זה עלולה להביא לפגיעה בלתי מידתית בפרטיות העדה. על בית המשפט השומע את העדה לקבל עמדתה לעניין חשיפתו ולבצע איזון בין היתרון העשוי לצמוח להגנת הנאשם כתוצאה מחשיפת החומר החסוי לבין הפגיעה הצפויה בפרטיותה של המתלוננת.