ת"פ 22169-06-14 מדינת ישראל נ' אבו חסין(אחר/נוסף)

רקע

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום האוחז שני אישומים, ומייחס לו עבירות כדלקמן:

-התפרצות למקום מגורים - לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

-נסיון התפרצות למקום מגורים - לפי סעיף 406(ב) בצרוף סעיף 25 לחוק העונשין.

-החזקת כלי פריצה – לפי סעיף 409 לחוק העונשין (שתי עבירות).

-היזק במזיד – לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

בהתאם לאמור בעובדות האישום הראשון, ביום 19.05.14, בשעה 09:30 או בסמוך לכך, ניסה הנאשם להתפרץ בצוותא חדא עם שני אחרים, לביתה של י. כ. (להלן: "המתלוננת"), ברחוב * ** *** (להלן: "הדירה 1"). הנאשם והאחרים הגיעו למקום באמצעות רכבו של הנאשם, בו הוא נהג, מצוידים בתיק ובו כלי פריצה. האחרים ירדו מהרכב בסמוך לדירה 1, בזמן שהנאשם המתין להם ברכב במקום, וניסו לשבור את אחד מסורגי הבית באמצעות מגזרי ברזל. לאחר שהבחינו במתלוננת ובחברותיה בתוך הבית, עזבו את המקום ושבו אל הרכב. בהמשך, נתפס הנאשם נוהג ברכב, ובו כלי הפריצה. האחרים הצליחו להימלט מהרכב ומהמקום.

בהתאם לאמור בעובדות האישום השני, ביום 18.4.14, התפרץ הנאשם בצוותא חדא עם שני אחרים לביתו של ישעיהו דויטש (להלן: "המתלונן") ברחוב נחמיה 4 ירושלים (להלן: "הדירה 2"). הנאשם והאחרים הגיעו למקום ברכב בו נהג הנאשם, מצוידים בכלי פריצה. האחרים

ירדו מהרכב עם כלי הפריצה, בזמן שהנאשם המתין להם במקום, עלו למרפסת הדירה, פתחו את סורג דלת המרפסת, שברו את תריס הדלת, פתחו את הדלת באמצעות כלי חד ונכנסו פנימה. בהמשך, ניסו לפתוח כספת בדירה, אך ללא הצלחה.

המאשימה ביקשה בסיכומיה לתקן את סוג הרכב בו נהג הנאשם, על אף התנגדות ב"כ הנאשם, בקשה אשר תידון בהמשך.

2.ב"כ הנאשם טען שעיקר המחלוקת הינה משפטית. לפיכך, הוגשו הראיות בהסכמה, והצדדים הגישו את טיעוניהם בכתב.

עיקר טיעוני ב"כ הנאשם התייחסו למידת מעורבות הנאשם במיוחס לו, כאשר לא יזם דבר, לא הכיר את האחרים, לא ירד מהרכב, לא עודכן בדבר מטרת ההסעה ואף "לא יכול היה לצפות את מעשי האחרים". לפיכך, טען כי לא ניתן לקבוע שהנאשם ביצע את המעשים בצוותא עם האחרים. בנוסף, טען כי הנאשם לא היה מודע לכלי הפריצה שהיו ברכבו.

המאשימה טענה, בתמצית, כי הנאשם היווה חלק בלתי נפרד ממבצעי העבירות, ולפיכך יש להרשיעו במיוחס לו.

דיון והכרעה

הפן העובדתי