ת"פ 22067-12-12 מדינת ישראל נ' דוויק

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בכתב האישום המתוקן בעבירות של הסעת תושב זר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וסיוע להתחזות (לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין )וזיוף (לפי סעיף 418 רישא לחוק העונשין).

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך שאינו ידוע במדויק למאשימה, במהלך שנת 2011 ועובר ליום 3/7/11 זייף הנאשם תעודת זהות ישראלית ובה פרטי רעייתו ותמונתה של אישה אחרת, הגב' ערוב עבד אל קאדר, תושבת הרשות הפלסטינית.

ביום 1.7.11 בשעה 07:00 או בסמוך לכך הסיע הנאשם את גב' ערוב עבד אלקדר, תושבת האזור מתחומי הרשות הפלסטינית למחסום חיזמא, כשאין בידה אישורי שהייה כדין. הגב' ערוב הציגה בפני השוטרים במחסום את תעודת הזהות המזויפת שברשותה והנאשם טען בפני השוטרים כי הינה רעייתו.

טיעוני הצדדים לעונש

בטיעוניה לעונש מתייחסת התביעה לחומרת נסיבות האירוע, אשר כוללות תכנון מוקדם תוך זיוף תעודת זהות ובהמשך, הכשלת השוטרים על ידי הצגת הנוסעת כרעייתו.

התביעה טוענת למתחם ענישה בעבירת הסעה שלא כדין הנע בין מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ועד למאסר של ממש.

נוכח קיומן של עבירות נלוות עותרת התביעה להטלת 4 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

מנגד, מתייחס הסנגור לרקע לביצוע המעשה אשר נעשה לדברי הנאשם מתוך רצון לסייע לאותה אישה שהסיע, ואותה הוא מכיר הכרות קרובה ואישית.

עוד מציין הסנגור את הודאת הנאשם במעשים בהזדמנות הראשונה, נטילת אחריות, העדר עבר פלילי וחלוף הזמן מאז בוצעה העבירה, מבלי שנעברו עבירות דומות.