ת"פ 21930-06-15 מדינת ישראל נ' דוד

בפני בקשה להתיר למבקש עיון בתיק הפלילי שבכותרת. המבקש מנמק בקשתו בכך שהוא המתלונן בתיק. התיק הסתיים ופסק הדין חלוט.

ביקשתי את תגובת המשיבים. המשיבה לא מסרה תגובה. המשיב הותיר הנושא לשיקול דעתו של בית המשפט "בכפוף לכללים בדבר פומביות הדיון".

על הבקשה חולשות הוראות תקנה 4(ד) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן - התקנות) לפיה כל אדם רשאי לבקש עיון בתיק בית משפט ובלבד שהעיון אינו אסור על פי כל דין. "זכות זו נגזרת מעקרון פומביות הדיון, אחד מעקרונות היסוד בשיטתנו המשפטית המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. כידוע, פומביות הדיון חובקת גם את זכות העיון, וחולשת על כל המתרחש במסגרת ההליך השיפוטי" (רע"א 943/15 אלין קליין נ' בנק דיסקונט בע"מ (23.6.15)).

הליך הבדיקה הנדרש הנו תלת שלבי. בתחילה יש לבחון אם קיים בתיק חומר שהעיון בו אסור על פי כל דין (תקנה 4(א)). לאחר סינון ראשוני זה, על בית המשפט לתת "דעתו בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון". עם זאת הפסיקה קבעה כי ככלל אין מבקש העיון נדרש להוכיח זיקה או עניין בחומר המבוקש, ואלו רלוונטיים רק מקום בו מוכחת פגיעה כתוצאה מהעיון, שאז יידרש איזון בין הזכויות (ע"א 3976/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת כרמלטון בע"מ (25.10.2004)).

בעניינו, קיים בתיק עותק מגיליון המרשם הפלילי בעניינו של המשיב ובהתאם לסעיף 3 לחוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, התשמ"א-1981, מדובר בחומר חסוי שאין להתיר עיון בו אלא על פי חוק המרשם עצמו ולא מצאתי כי מתקיים אחד החריגים במקרה זה. יתר החומר מותר לעיון (למעט פרטי המתלונן המצויים בתיקיית "חוות דעת" ואולם המבקש הוא המתלונן עצמו).

המשיב אינו מתנגד כאמור לעיון ובשים לב לאמור לעיל, אני מתיר למבקש לעיין בתיק, למעט גיליון ההרשעות הקודמות כאמור (מוצג ע/1).