ת"פ 21738-03-15 מדינת ישראל נ' מ.

1.נגד הנאשם, א.מ., הוגש כתב אישום מתוקן, המייחס לו שתי עבירות של חבלה חמורה בבן משפחה, לפי סעיפים 333 ו-335(א1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק) ועבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 ו-382(א)(2) לחוק.

2.על פי המתואר בכתב האישום, הנאשם (שהינו נתין זר) נשוי למתלוננת, ולהם תינוק יליד חודש דצמבר 2014 (להלן – התינוק). בכתב האישום, מיוחסים לנאשם שלושה אירועים בהם הפעיל אלימות כלפי התינוק:

א.ביום 3.3.15, בסביבות השעה 16:00, בזמן שהיה התינוק במשמורתו, יצר הנאשם קשר טלפוני עם המתלוננת ואמר לה, שהתינוק צורח ולא מפסיק לבכות, וכי אם ימשיך כך, יסטור לו. בהמשך, כשלא חדל התינוק לבכות, הכה אותו הנאשם בפניו, באזור עין שמאל. כתוצאה ממעשה זה, נגרמה לקטין המטומה סביב עין שמאל, בגינה נזקק לטיפול רפואי.

ב.במועד שאינו ידוע במדויק, הרים הנאשם את התינוק וטלטל אותו בחוזקה.

ג.כשבוע עובר ליום 5.3.15, חבל הנאשם בקטין וגרם לו לשבר בירך הדיסטלית מימין ושבר בטיביה הפרוקסימלית משמאל.

בנוסף, נטען, כי במספר הזדמנויות, הכה הנאשם את המתלוננת בכך שסטר לה על פניה ובאחת מהן, הכה את המתלוננת בגבה.

3. בתשובתו לאישום, כפר הנאשם במיוחס לו. בפרט, בהתייחסו לאישום הנוגע להמטומה שנגרמה לתינוק סביב עין שמאל, הסכים הנאשם, כי אכן נגרמה לתינוק פגיעה כאמור וכי התינוק נזקק לטיפול רפואי, אך טען, כי הפגיעה לא נגרמה על ידו (בע' 8 ש' 26-30). בכלליות טען הנאשם, כי המתלוננת העלילה עליו עלילת שווא, במטרה שיגורש מהארץ.

דיון

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שמעתי את העדויות השונות ועיינתי בראיות שהוצגו בפניי, אני מוצא את הנאשם אשם במיוחס לו. אפרט.

5.במוקד התשתית הראייתית שהניחה המאשימה לביסוס הנטען בכתב האישום, עומדת עדותה של המתלוננת ועדותו של שרון לוי (אשר עבד יחד עם המתלוננת בתקופה הרלבנטית לכתב האישום). בנוסף, בפתח ישיבת ההוכחות (ביום 10.9.15) הגישה המאשימה תיק מוצגים (בהסכמת הנאשם), הכולל את הודעתו וחוות דעתו של ד"ר אדוארדסון (הרופא אשר בדק את התינוק בבית החולים); מסמכים רפואיים מתקופת אשפוזו של התינוק בבית החולים; תיעוד חזותי של החבלה בפניו של התינוק; והודעותיו של הנאשם במשטרה, כמו גם דוחות פעולה של המשטרה.