ת"פ 21462-05-16 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' אבו מאילה(אסיר)

רקע

1. הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות כדלקמן:

   • הסעת שישה או יותר שוהים שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952.

   • הפרעת שוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

   • הסעת נוסעים במספר העולה על המצוין ברישיון הרכב, לפי תקנה 84(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 7.5.16 הסיע הנאשם 10 שוהים בלתי חוקיים בתחומי מדינת ישראל, כאשר ארבעה מהם שוכבים בתא המטען של הרכב. בהמשך, משהבחין בניידת משטרה אשר כרזה לו, האיץ הנאשם את מהירות נסיעתו ולבסוף עצר את הרכב בפתאומיות, יצא מהרכב והחל להתרחק מהשוטרים. משביקשו השוטרים לעוצרו, התנגד הנאשם תוך שהוא משתולל והניף ידיו באוויר עד אשר השתמש אחד השוטרים במכשיר טייזר. בהגיעו לתחנת המשטרה איים הנאשם על אחד השוטרים באומרו: "חכה אני אפגוש אותך בחוץ".

3. הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשם הודה והורשע בכתב האישום המתוקן, מבלי שהצדדים הסכימו ביניהם על עונש.

   טיעוני הצדדים

4. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד אורית מנצ'יקובסקי, הנאשם יליד 1990, לחובתו שתי הרשעות קודמות בעבירות של הסעת שב"ח וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. לחובתו מאסר על תנאי בר הפעלה בן 7 חודשים וכן פסילה על תנאי. מעשיו של הנאשם מעידים על עזות מצח והעדר מורא, במיוחד כאשר לחובתו כאמור תלוי מאסר על תנאי. הנאשם מסכן בנהיגתו הן את השב"חים והן את המשמשים בדרך ואף את עצמו. לפיכך עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר שלא יפחת מ- 10 חודשים לצד הפעלת המאסר על תנאי במצטבר, מאסר על תנאי, פסילה וקנס.

5. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד אבישר, הנאשם הודה ונטל אחריות למעשיו. הנאשם לא קיבל כסף עבור ההסעה. הוא אף בדק את אחד הנוסעים אשר היה לו אישור שהייה ואולם לא בדק את האחרים. הנאשם אף לא היה הרוח החיה וסיפר בחקירתו על אדם אחר שלא אותר. הנאשם הינו בן למשפחה בת 9 נפשות, אשר מסייע כלכלית לאימו ועתיד היה להינשא בקרוב. הנאשם חסר תמיכה ועל כן גם לא הצליח להציג ערב ולהשתחרר ממעצרו. לפיכך עתרה ב"כ המאשימה להסתפק בעונש המאסר על תנאי שהינו ארוך וכן להימנע מהטלת קנס ובנוסף להסתפק בעונש הפסילה על תנאי.