ת"פ
בית משפט השלום רמלה
|
33303-05-14, 20664-11-12
29/06/2015
|
בפני השופטת:
רבקה גלט
|
| - נגד - |
מאשימה:
מדינת ישראל
עו"ד איריס מוריץ
|
נאשם:
עודד עזריאל
עו"ד קטי צווטקוב
עו"ד מרים בריינין
|
| גזר דין |
הנאשם, יליד שנת 1973, הורשע בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן צירף בפניי את ת.פ 33303-05-14 (להלן: התיק השני), גם שם הורשע בעבירה של איומים.
על פי עובדות האישום, ביום 15.5.12, בעת שהיה הנאשם אסיר באגף מר"ש בכלא ניצן, איים על סוהר בכך שאמר לו: "אני לא עובר, מצידי תביא כוח שיפנה אותי ועל ההתנהגות שלך עוד יחכו לך עם M-16 בחוץ ועל הראש שלך אני אשים 50,000 ₪".
על פי עובדות כתב האישום המתוקן בתיק השני, ביום 15.10.13, בבית החולים אסף הרופא, הגיע סוהר להחלפת משמרת ושמירה על הנאשם. מששאל הסוהר מדוע הנאשם אינו שוכב במיטה אלא יושב בכורסא בסמוך למיטה, החל הנאשם להעליב אותו בעת מילוי תפקידו, באמרו לו "לך מפה יא הומו בן זונה". בהמשך איים על הסוהר כשאמר לו "אני אזיין אותך, אני אחתוך אותך".
בין הצדדים גובש הסדר טיעון, לפיו תעתור התביעה להטלת מאסר למשך 6 חודשים במצטבר למאסרו הנוכחי של הנאשם בצירוף רכיבי ענישה נלווית ואילו ההגנה תעתור להטלת מאסר בחופף למאסרו.
הסדר הטיעון גובש בעיצומה של פרשת ראיות התביעה, בכל אחד מן התיקים.
ב"כ התביעה טענה בדבר חומרת העבירות, והצורך להגן על שלומם של סוהרי שב"ס והאפשרות לקיים עבודתם בתחושת ביטחון אישי. נטען כי האיום לפגוע בסוהר מחוץ למקום העבודה, הוא בעל חומרה יתרה. בנוסף הפנתה התביעה לעברו הפלילי המכביד של הנאשם.
ב"כ הנאשם תיארה את קורות הנאשם, ההופכים את עניינו ליוצא דופן. הנאשם הוסגר לישראל ממקום מאסרו בהולנד, בשנת 2012, זאת לאחר שזוכה שם בערכאת הערעור מעבירה של רצח, לא לפני שהיה כלוא (במעצר ובמאסר) במשך 5 שנים. עם הסגרתו נעצר בגין עבירות אלימות חמורות, וכיום הוא מרצה בגינן מאסר ממושך שיסתיים רק בשנת 2017.
הנאשם סובל ממחלת לב קשה ביותר, שהחלה בהתקפי לב בעת מעצרו בהולנד, ולא טופלה שם כראוי. לנאשם ספיקת לב בשיעור שלמטה מ-20%, הותקן בגופו קוצב לב דפיבליראטור, והוא ממתין להשתלת לב. מאדם צעיר ובריא, הוא הפך לשבר כלי, וההתמודדות עם מחלתו בין כתלי שב"ס קשה שבעתיים. משפחת הנאשם מוגבלת אמצעים.
נטען כי הרקע לעבירות, קשור במחלת הנאשם, שאינה זוכה להתחשבות ראויה מצד שב"ס. בעניין האירוע נשוא האישום, הרקע נעוץ בהחלטת שב"ס להעביר את הנאשם לתא סינון, למרות שהתנאים שם עלולים לסכן את בריאותו, אך הסוהר לא הסכים להקשיב לטענתו. בשל כך היה מתוסכל והחל לקלל, אך לא התכוון לאיום. בסופו של עניין הסוהר הועבר למגן והנאשם נענש משמעתית. גם שב"ס לא התייחס לאיומים בחומרה של ממש, מה שמלמד על העדר חומרה בעבירה.