ת"פ 20553-11-13

1.הנאשמים הגישו בקשה שמהותה למעשה הינה טענת "אין להשיב לאשמה". המאשימה הגישה תגובה לבקשה. להלן נפרט את האישום דנן, אחר כך את טענות הצדדים ולבסוף תבוא ההכרעה.

2.ראשית נציין, כי יש מקום לקבל את הבקשה ולזכות את הנאשמים, והכל כפי שיפורט להלן.

3.בכתב האישום נטען כי הנאשמים פיטרו עובדת בהריון ללא היתר מאת שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, בניגוד לסעיפים 9 ו-14 (א) 6 לחוק עבודת נשים, תשי"ב – 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים").

4.ביום 2.11.16, התקיים דיון, ובו הסכימו הצדדים אודות העובדות הבאות:

 "ב"כ הצדדים: מוסכמות בינינו העובדות הבאות:

לעובדת היה חוזה לתקופה קצובה של פחות משנת עבודה, מיום 9/9/08 עד 9/6/09 (החוזה הוגש וסומן מא/10 (הודעה לעובד)).

העובדת עבדה בפועל מתחילת חוזה העסקתה, 9/9/08.

העובדת פוטרה במכתב נושא תאריך 20/7/09, ופיטוריה נכנסו לתוקף על פי המכתב ביום 06/08/09.

הוגשה בקשה לפיטורי העובדת ביום 9/6/09.

החלטת הממונה ניתנה ביום 11/10/09, והיא הוגשה וסומנה מא/5. בהחלטה זו הממונה התירה את הפיטורים מיום 31/8/09.

דו"ח רשם החברות הוגש וסומן מא/1 והוא מקובל על שני הצדדים".

5.כפי שפורט לעיל, לאחר הדיון שהתקיים, הוגשה בקשה מטעם הנאשמים והוגשה תגובה מטעם המאשימה.

6.סעיף 9(ז) לחוק עבודת נשים קובע בהאי לישנא: