ת"פ 20399-04-14 מדינת ישראל נ' אבו עווד

לפניי בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב, לשוב ולעיין בהחלטה שניתנה ביום 13.4.14 ולהורות על הקלה בתנאי מעצר הבית המלא בהם שוהה המשיב באופן שיורשה לו לצאת לעבוד בחברת "אחים סלאמה מילניום בע"מ" שעוסקת בעבודות בניה ושיפוצים בתחומי ירושלים, וזאת בין השעות 06:00 ועד 19:00.

לטענת ב"כ המשיב, מאחר ופני המשיב לשיקום ובשל נסיבותיו המיוחדות, כפי שהן עולות מהתסקיר, ולאור הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה ותקופת שהותו במעצר בית מלא, יש מקום להורות על ההקלה המבוקשת.

לטענת ב"כ המשיב היענות לבקשה מתבקשת גם מטעמי איזון בין האינטרס הציבורי הכללי לבין האינטרס הפרטי של המשיב, כשהדגש בנסיבות העניין הוא על החזרת המשיב לדרך המלך כפרט נורמטיבי בחברה.

ב"כ המשיב ער לכך שהמשיב הפר את תנאי השחרור כאשר יצא ממעצר הבית ונסע לאילת, אולם טוען כי הדבר אירע על רקע סכסוך בין המשיב והוריו, המשיב הודה כי טעה ולקח אחריות על ההפרה.

המבקשת מתנגדת לבקשה. לטענת ב"כ המבקשת, אחרי הכרעת הדין חזקת החפות לא עומדת למשיב. המשיב הפר את תנאי השחרור כאשר נסע לאילת ונתפס שם כשהוא מטייל, בזמן שהוא אמור היה להיות במעצר בית, והדבר מעיד על כך שלא ניתן לתת בו אמון. ב"כ המבקשת מצביע על הקושי שיהיה למשטרת ישראל לפקח על המשיב בחלופה המוצעת ומוסיף כי המועד הקרוב הקבוע לשמיעת הטיעונים לעונש תומך אף הוא בדחיית הבקשה.

המשיב כבן 20, רווק, המתגורר בבית הוריו בענאתה החדשה.

ביום 3.4.14 נעצר המשיב בחשד לביצוע עבירות שוד וגניבת רכב.

ביום 13.4.14 שוחרר המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו, בפיקוחם ובפיקוח אחיו הבכור.

ביום 14.8.14 הגיעו הצדדים להסדר טיעון אשר במסגרתו תוקן כתב האישום והמשיב הודה בעבירות של גניבת רכב, גניבה ותקיפה סתם.