ת"פ 20337-08-14 מדינת ישראל נ' קמינר ואח'

1.לפניי בקשה מקדמית של הנאשמים להורות על ביטול כתב-האישום שהוגש כנגדם, מחמת "הגנה מן הצדק". זאת, בגין הפרה של כדין של זכות היידוע שהייתה נתונה לנאשמים בהתאם לסעיף 65ב(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי או החוק). המאשימה מתנגדת לבקשה.

2.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי אין מקום להורות על ביטול כתב-האישום, אולם יש לקבל את הצעת המאשימה ולאפשר לנאשמים עריכת שימוע בדיעבד בעניינם. להלן טעמיי למסקנה זו.

עיקרי העובדות

3.כפי שעולה מטיעוני הצדדים, ביום 23.10.2011 זומנו הנאשמים לחקירה במשטרת ישראל בחשד לביצוע עבירה של טיפול רשלני בתרופות לפי סעיף 338(א)(8) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). לפי החשד, הנאשמים מכרו כדורי הרזייה אשר בפועל הכילו חומרים מסוכנים, האסורים לממכר ללא רישיון מטעם משרד הבריאות. לאחר בחינת התיק בעניינם של הנאשמים, הוחלט ביום 16.12.2012 על סגירת תיק החקירה בעילה של העדר ראיות מספיקות. הודעה על סגירת התיק נשלחה לנאשמים ביום 24.12.2012.

ביום 20.5.2013 הוגש למאשימה כתב-ערר מטעם היחידה למאבק בפשיעה פרמצבטית במשרד הבריאות, שהינה המתלוננת בהליך שבכותרת. בערר נטען, בין היתר, כי ההודעה על סגירת התיק בעניינם של הנאשמים, התקבלה במשרדי היחידה הנ"ל רק ביום 20.5.2013, והתבקש עיון מחדש בהחלטה זו. מטיעוני המאשימה עלה כי במסגרת הערר לא הוצג כל חומר חקירה נוסף, ובחינת הערר התבססה על החומר שהיה מצוי בתיק החקירה כנגד הנאשמים מלכתחילה. אין חולק כי טרם בחינת הערר, לא נשלח לנאשמים מכתב יידוע על כך.

לטענת המאשימה, לאחר בחינה מחודשת של חומר הראיות בתיק, הוגש לבית-המשפט ביום 4.11.2013 כתב-אישום כנגד הנאשמים בעבירה של טיפול רשלני בתרופות לפי סעיף 338(א)(8) לחוק העונשין. כתב-האישום לא נקלט במערכת בית המשפט (לטענת המאשימה, הדבר נבע מטעות בכתובתם של הנאשמים). כתב-האישום הוגש מחדש ביום 14.8.2014, ואז הועבר לטיפולי.

המסגרת הנורמטיבית

4.סעיף 65ב לחוק סדר הדין הפלילי קובע בזו הלשון:

65ב. הודעה על החלטה בערר

(א)(1) בטרם תתקבל החלטה להעמיד לדין חשוד, בעקבות הגשת ערר לפי סעיף 64 בעבירה מסוג פשע או עוון, יודיע לו הגורם המוסמך לקבל החלטה כאמור או הממונה על החקירה, על הערר שהוגש ועל האפשרות שיוגש כנגדו כתב אישום, אלא אם החליט פרקליט המחוז או ראש יחידת תביעות, או בעל הסמכות להחליט בערר, לפי העניין, כי קיימת מניעה לכך.

(2) ...

(ב) ...