ת"פ 19469-11-14 משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' אויקנין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות, בשתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז -1977.

האיומים נאמרו באזני המתלוננים, ואילו יעד האיומים היתה עורכת הדין של המתלוננים, שהיא גרושתו של הנאשם מזה שנים.

בנוגע לאישום הראשון, הורשע הנאשם בכך שביום 8.6.14, איים על עורכת הדין בנוכחות המתלונן, באמרו "אני אזיין אותה, אני אראה לה, אני אשרוף לה את המשרד, היא לא יודעת מה אני אעשה לה, היא לא יודעת עם מי היא נפלה, אני אנקנק אותה".

בנוגע לאישום השני, הורשע הנאשם בכך שביום 9.6.14, כאשר המתלוננת יצאה מחניון הבית, פגש בה ואיים בפניה על עורכת הדין: "היא עוד תשמע ממני, היא התעסקה עם הבן אדם הלא נכון, הבן שלי יישאר בלי אמא ואבא, אני אשב בכלא, אני אלך להפוך לה את המשרד, היא עוד תראה מה זה להתעסק איתי". בהמשך היום איים על עורכת הדין בפני המתלונן, באמרו: "אתה לא יודע מה אני אעשה לה, אני אראה לה מה זה, אני אזיין אותה, אני אשב עליה, אני אראה לה את הבן שלי יתום מאמא ומאבא".

הנסיבות האופפות את האירועים הובאו בהרחבה בהכרעת הדין, ואין צורך לפרטן. בקצרה אזכיר כי הנאשם היה שכן של המתלוננים והצדדים נקשרו בעסקת מקרקעין שלא עלתה יפה, והובילה לסכסוך. המתלוננים היו מיוצגים על ידי עורכת הדין, שהיא גרושתו של הנאשם, וכלפיה הופנו איומיו.

הטיעונים לעונש

לאחר שנמסרה הכרעת הדין, עתר הנאשם לדחיית הדיון כמה פעמים, וטען כי חלה במחלה קשה. בית המשפט נעתר לבקשות הדחייה, אך עד כה לא הוגשו מסמכים לאישוש הטענה.

ביום 30.11.16 התייצב הנאשם, וב"כ הצדדים טענו לעונש. ב"כ הנאשם עתר לקבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השרות ובית המשפט נעתר לו ודחה את הדיון. ואולם, במועד הדיון הנדחה, 26.12.16 לא התייצב הנאשם, מבלי שהוגשה בקשה מתאימה. ב"כ הנאשם טען כי הוא מסר שהוא "נכנס לאשפוז", אך שוב לא הוגשו מסמכים מתאימים. בנסיבות שנוצרו, קבעתי כי באי התייצבותו, מבלי שקיבל רשות לכך, העיד הנאשם על עצמו כי אינו מעוניין לומר את דברו האחרון, וכעת באה העת לגזור את הדין.

עוד יש לציין כי מטעם הממונה ניתנה חוות דעת בה נקבע כי לא נמצא מקום מתאים להשמה עבור הנאשם, והוא אינו כשיר, בשל בעיות בריאות מורכבות.