6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לבעלים ומנהלת של חברת כח אדם בגין גביית יתר לפי חוק שירות התעסוקה

מבוא

1. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היתה נאשמת 1 הבעלים והמנהלת של נאשמת 2, אשר עסקה כלשכת העסקה פרטית, משמע חברת כוח אדם, בענף החקלאות. נאשם 3 שימש כיועץ המס של נאשמת 2 וערך את חשבונותיה.
2. בהכרעת הדין מיום 14.9.16, שניתנה על יסוד הודאת הנאשמות 1 ו-2 בעובדות כתב האישום המתוקן, ולפי הסדר טיעון בין הצדדים, הרשעתי את הנאשמות בשני אישומים בעבירות כמפורט להלן:

• באישום הראשון – עבירה של קבלת תשלומים שלא כדין בקשר לתיווך עבודה, לפי סעיף 69ג יחד עם סעיף 80(ב) לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט – 1959, בצירוף תקנה 3(א) לתקנות שירות התעסוקה (תשלומים ממבקש עבודה בקשר לתיווך עבודה), התשס"ו – 2006, ואשר לנאשמת 2 יחד עם סעיף 23(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977; עבירה של עושק, לפי סעיף 431(1) לחוק העונשין, ואשר לנאשמת 2 יחד עם סעיף 23(א)(2) לחוק העונשין.

לפי האישום הראשון, במהלך השנים 2009 – 2010 גבתה נאשמת 1 באמצעות נאשמת 2 תשלומים ממבקשי עבודה בסכומים החורגים ממותר בסכום של 337,357 ₪, וזאת בניגוד לחוק שירות תעסוקה (תיקון מס' 14), התשס"ד – 2004 ולתקנה 3(א1) לתקנות שירות התעסוקה (תשלומים ממבקשי עבודה בקשר לתיווך עבודה), התשס"ו – 2006. הנאשמות קיבלו את תשלומי גביית היתר, בניגוד לדין, בעת שנאשמת 1 היתה מודעת לכך שמקורם במבקשי עבודה, ותוך ניצול מצבם הכלכלי של מבקשי העבודה וחוסר נסיונם בכל הנוגע לזכויותיהם לפי הדין בישראל.

• באישום השני – 2 עבירות של הגשת דו"ח וידיעות לא נכונים, לפי סעיף 217 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].

לפי האישום השני, בשנים 2008 – 2009 דיווחו נאשמת 1 ונאשם 3 בספרי נאשמת 2 על תשלום משכורת לבת משפחתם, אביטל שמעון, בת דודתה של נאשמת 1 ואחייניתו של נאשם 3, למרות שכלל לא עבדה בנאשמת 2 ולא קיבלה משכורת בגין עבודה. בשנים 2008 – 2009 הגישה נאשמת 2 דו"חות למס הכנסה, שלפיהם כללו נאשמת 1 ונאשם 3 דיווחים על תשלום משכורות לבת משפחתם, בסכום כולל של 96,064 ₪, וזאת על מנת שסכום זה ינוכה מהכנסותיה של נאשמת 2 כהוצאות.

3. בעניינו של הנאשם 3 נערך הסדר טיעון, שלפיו יגיש בקשה לסיים ההליך בבקשת כופר וסיום משפטו נדחה בשלב זה.

ראיות לעונש

4. העידו מספר עדים מטעם נאשמת 1 לעניין העונש.
5. מוריה אברהמי, בתה של הנאשמת, מסרה שהמשפחה כולה עברה טלטלות רבות ונפגעה קשות מבחינה כלכלית. כתוצאה מהחקירות והמשפט, הנאשמת היתה במצב נפשי ירוד וסבלה מכאבים גופניים. כן תיארה כי מדובר במשפחה טובה ופשוטה ובני המשפחה לא הבינו מדוע התנהלו כלפיהם כפושעים. לדבריה, המשפחה סבלה מחוסר וודאות וכאוס משך תקופה ארוכה. לאור זאת, ביקשה שה"צדק" יצא לאור (פרוטוקול הדיון, בעמ' 78 - 80).
6. שרון בן עדי יגודניק, בת נוספת של הנאשמת, מסרה כי כל המשפחה היתה בחקירות משך שעות, חוותה קשיים רבים, נפגעה כלכלית ורגשית והנאשמת על סף התמוטטות נפשית. לדבריה, הרגישה כי רודפים את המשפחה במהלך החקירה והמשפט. בעקבות המצב, נתנה את כל מרצה לאם, בעלה עזב את הבית והיא על סף גירושין. כן הוסיפה, כי הנאשמת לא מתפקדת ובני המשפחה מנסים לתמוך בה, כלכלית ורגשית. לדבריה, המשפחה מבקשת לסיים את ההליך על מנת להמשיך בחייה (שם, בעמ' 82 - 83).
7. מיקי פורז, האחראי על תעסוקת עובדים זרים בקיבוץ חולדה, מסר כי מתוקף תפקידו הכיר את הנאשמות לפני שנים רבות, והיה בקשרים יומיומיים עמן. כן ציין, כי הקיבוץ דרש מהנאשמות ליתן את כל הזכויות לעובדים הזרים שעמה הם עובדים, ונאשמת 1 הציבה רף גבוה ביותר של יחס אישי הן לחקלאי והן לעובדים הזרים. לדבריו, מספר הטלפון של נאשמת 1 היה בידי העובדים הזרים והיא נהגה להגיע לכל אזורי הארץ על מנת להבטיח את תקינות ההתנהלות. פורז הביע רצון להמשיך ולעבוד עם נאשמת 1 אם תחליט לשוב לתחום. מכאן ביקש כי בית המשפט ינהג בנאשמת 1 במידת הרחמים (שם, בעמ' 84 – 85).
8. אבשלום ברבר, חקלאי במושב תלמי אלעזר, מסר בעדותו כי ההיכרות שלו עם נאשמת 1 החלה בשנת 1994, ומאז נהנה מהשירות שנתנו נאשמות 1 ו-2 עד שנאשמת 1 נעצרה. לדבריו, קיבל יחד עם העובדים הזרים את כל השירות והמידע. נאשמת 1 טיפלה בכל הבעיות מול העובדים הזרים והעמידה מתורגמן מטעמה, כך שהיה לעובדים מענה ישיר. עוד ציין, כי מאז חדלה נאשמת 1 ליתן שירות, הוא אינו מקבל תנאים ושירות דומה. כן מסר, כי "המערכת פוגעת בטובים" וביקש חסד ורחמים (שם, בעמ' 85 – 86).

טענות הצדדים לעונש