ת"פ 18877-05-14 מדינת ישראל נ' חדיגה(עציר)

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); ואיומים לפי סעיף 192 לחוק (2 אישומים).

על פי האישום הראשון, ביום 26.4.14 דרש הנאשם כסף מאביו ר.ח. (להלן: "המתלונן"), עמו מתגורר בביתו שבקלנסואה, ומשסירב המתלונן לתת לו- תקף אותו הנאשם, והכה בו מכות אגרוף בגבו ובידיו.

בהמשך איים עליו הנאשם בכך שנטל סכין מטבח והתקרב אל המתלונן.

על פי האישום השני, ביום 9.5.14 ביקש הנאשם מהמתלונן 50 ₪ לקניית סמים והמתלונן השיב לו כי אין בידו כסף לתת לו. בתגובה איים הנאשם על המתלונן באומרו: "אם לא תיתן לי כסף אני ארביץ לך".

2. בתגובתו לכתב האישום כפר הנאשם במיוחס לו, וטען כי המתלונן כלל לא נכח בבית בעת הרלוונטית. הנאשם הכחיש כי תקף את המתלונן ואיים עליו, הכחיש כי ביקש ממנו כסף, ולטענתו- אחיו התקשר למשטרה על מנת להפליל אותו.

3.מטעם המאשימה העיד המתלונן -רשאד חדיגה (עמ' 7-17 לפרוטוקול).

על פי עדותו - הנאשם הינו בנו הבכור.

ביום 27.4.14 הנאשם התחיל לתת לו מכות בידיים בצוואר ובגב, וביקש ממנו כסף לסמים. כעבור שבועיים, חזר והתלונן שוב במשטרה, ונשאל מדוע לא בא להגיש תלונה כשהנאשם תקף אותו לראשונה. הוא ענה כי ריחם עליו, ונתן לו הזדמנות שלא יחזור על מעשיו.

באירוע הראשון, הנאשם הכה אותו, שלף סכין וזרק אותו עליו, והוא ברח כי לא יכל להגן על עצמו. הנאשם רצה לדקור אותו, לקח את הסכין בידיו ובא אליו, רצה לדקור אותו בסכין (עמ' 7 ש' 18-28).

הוא הלך למשטרה יום לאחר האירוע וסיפר מה שקרה. ביום האירוע התקשר 20 פעמים למשטרה אבל הם לא באו, אז למחרת הלך לתחנה ואמר שקרה האירוע.

בעת האירוע לא היה אדם נוסף בבית, רק הוא והנאשם - לא האישה ולא הילדים. הוא עצמו היה בסלון והנאשם היה במטבח במרחק 2-3 מטרים ממנו.