ת"פ 18077-07-12 מדינת ישראל נ' דדון

בפני בקשה לגילוי חומר חקירה.

המבקשת הועמדה לדין בעבירה של מסירת ידיעה כוזבת, בכך שבשנת 2009 הגישה תלונה שקרית ביודעין נגד בעלה לשעבר, ממנו התגרשה סמוך לפני כן ועמו היתה אז בסכסוך בעניין משמורת והסדרי ראיה. התלונה נגעה לעבירות אלימות שביצע, לטענתה, כלפיה. לאחר שהוגש כתב אישום נגד הגרוש, הודיעה הנאשמת למשטרה בשנת 2012, כי התלונה שמסרה היתה כוזבת ונועדה לנקום בו על דברים שאמר עליה בלשכת הרווחה.

הבקשה מתייחסת לגילוי הקריטריונים של התביעה להעמדה לדין במקרים דומים, של תלונות כוזבות שמסרו נשים נגד בני זוגן בהווה או בעבר בעבירות אלימות או מין, מספר תיקי החקירה שנפתחו מול מספר כתבי האישום שהוגשו בעבירה זו, בשלוש השנים האחרונות. זאת, לצורך העלאת טענת הגנה של אכיפה בררנית.

התביעה התנגדה לבקשה, ובתגובתה פרטה את מדיניות האכיפה בעבירה של מסירת ידיעה כוזבת, הנסמכת על הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, ואת נסיבותיו העובדתיות של המקרה דנן, העונות לכאורה על הקריטריונים שבהנחיה.

כן הצביעה המאשימה על כך שפילוח התיקים המבוקש אינו זמין לתביעה במאמץ סביר, אלא דורש עבודת איסוף וניתוח ממושכת. כן נטען, כי אין מדובר בעבירה "נדירה" אלא עבירה שיש כתבי אישום לא מעטים המוגשים בגינה, תוך הצגת מספר דוגמאות ממאגר הפסיקה "נבו".

לא מצאתי בסיס משפטי לבקשה.

משגילתה המאשימה את הקריטריון המנחה אותה במדיניות האכיפה בעבירה של מסירת ידיעה כוזבת, שהוא כי מלכתחילה נמסרה עדות שקרית ביודעין מתוך מגמה להפליל את הנאשם, בהתאם להנחיית פרקליט המדינה 2.5, הרי שנמסר להגנה המידע הרלוונטי בשאלת שיקולי ההעמדה לדין.

מספר כתבי האישום שהוגשו מול מספר תיקי החקירה שנפתחו אינו נתון רלוונטי שכן בכל עבירה יש פער גדול בין מספר התיקים הנפתחים לבין כתבי האישום המוגשים, בין מסיבות של העדר ראיות מספיקות, בין מחוסר עניין לציבור ובין מסיבות אחרות. כך שמסירת נתון זה, גם אילו ניתן היה להשיגו במאמץ סביר, לא היה מאיר את עיני בית המשפט והצדדים ביחס לשאלה אם מדובר באכיפה בררנית, אלא היה צריך להדרש לבדיקת כל תיק על ראיותיו ונסיבותיו לגופו – וזו משימה שהיקפה חורג בהרבה מהסביר במסגרת גילוי חומר חקירה לצורך העלאת טענת אכיפה בררנית.

המבקשת מפנה להחלטת בית המשפט בת"פ 38064-01-14 בה נעתר בית משפט השלום בקריות לבקשה דומה, בעבירה זהה. דווקא תוצאות ההחלטה, ממנה עולה, בהחלטה עוקבת מיום 21.7.14, כי נמסר להגנה ש-44 תיקים נסגרו וב-37 הוגשו כתבי אישום, מלמדת על העדר התוחלת בבקשה: מיד לאחר קבלת נתון זה ביקשה ההגנה כי התביעה תפרט, ביחס לכל תיק שנסגר, מה הנסיבות העובדתיות ומה היו השיקולים לסגירת התיק. בקשה זו נדחתה ע"י בית המשפט בנימוק כי מדובר בבקשה מכבידה וחורגת מגבולות גילוי חומר חקירה. זוהי דוגמא מוחשית לכך שמספר התיקים שנפתחו/נסגרו/הוגש בהם כתב אישום, כשלעצמו, אין בו להוכיח דבר וחצי דבר בשאלת האכיפה הבררנית, ומשאין מקום לחייב את המאשימה להידרש לנסיבות העובדתיות ולנימוקים של סגירת כל תיק ותיק או הגשת כתבי האישום בהם, ממילא מתייתרת גם הבקשה הראשונה לנתונים מספריים, בהיותה חסרת תועלת, אפריורי, להוכחת הטענה של אכיפה בררנית.