מדור תביעות מס הכנסה תל אביב נ' גרף פרוייקטים 2009 בע"מ ואח'

רקע תמצית כתב האישום:

1. הנאשמים הורשעו על פי הודייתו של נאשם 2 (להלן: "הנאשם") ב-5 עבירות של אי העברת מס שנוכה על פי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"). על פי עובדות כתב האישום, היה הנאשם בתקופה הרלוונטית לכתב האישום מנהלה הפעיל של נאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") אשר עסקה בבנייה של עסקים. הנאשמים היו חייבים בניכוי מס במקור מעובדים ומקבלני משנה והעברתו לפקיד השומה על פי הוראות סעיפים 117, 164 ו- 166 לפקודה והתקנות שהותקנו מכוחם. למרות חובתם זו, בחודשים ינואר ועד מאי 2014 לא העבירו הנאשמים את המס שנוכה בסך 62,000 ₪ (קרן) כנדרש.

    

   עיקר טיעוני המאשימה לעונש:

2. ב"כ המאשימה הפנתה לחומרת העבירות שביצעו הנאשמים וציינה כי פסיקת בית המשפט קבעה באופן חד משמעי שאי העברת ניכויים כמוה כשליחת יד לקופה הציבורית. כן הפנתה לערכים המוגנים בעבירה זו וטענה כי מתחם העונש ההולם בגין כל עבירה, היא אירוע, הוא בין מאסר על תנאי ועד ל- 7 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר על תנאי, קנס שבין 10% מסכום קרן הניכויים לבין הסכום הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") (בסך 75,300 ₪) והתחייבות להימנע מביצוע עבירה. עוד ציינה כי הנאשם שילם סך של 10,000 ₪ על חשבון המחדל וכי הנזק שלא רופא עומד על סך 53,000 ₪ במונחי קרן, 59,900 ₪ כולל ריבית והצמדה. ב"כ המאשימה ציינה שמדינות הענישה הנהוגה, מקום בו המחדלים אינם מוסרים, מלמדת על ענישה מחמירה הכוללת עונשי מאסר בפועל. מאחר וסכום המחדל אינו גבוה יחסית, עתרה ב"כ המאשימה להשתת עונש של 5-6 חודשי מאסר על הנאשם, אותם ניתן לרצות בעבודות שירות, לצד מאסר על תנאי, קנס והתחייבות להימנע מביצוע עבירה. באשר לנאשמת – עתרה לקנס סמלי משזו איננה פעילה.

    

   עיקר טיעוני ב"כ הנאשם לעונש

3. ב"כ הנאשם הפנה לכך שהעבירות בהן הורשעו הנאשמים לא נעברו בזדון אלא בשל קריסתה הכלכלית של הנאשמת וכן לכך שמשנת 2009 ועד לשנת 2013, שנות פעילות הנאשמת, הועברו כל כספי הניכויים כחוק. כן ציין כי כיום הנאשמת איננה פעילה עוד ופורקה רק לצורך פיצויי פיטורין לעובדים. עוד ציין כי החודשים מושא כתב האישום הם החודשים האחרונים בפעילות הנאשמת לאחר שהנאשם עשה כל מאמץ להצלת הנאשמת כשבחודשיים האחרונים לפעילותה הנאשמת אף לא שילמה את שכרם של העובדים ומשכך עבירות אלה נמחקו מכתב האישום (חודשים יוני ויולי 2014). ב"כ הנאשם טען כי בעניינו המדובר בעבירות טכניות הן עבירות מהצד הקל יותר במנעד עבירות המס. עוד עתר לקביעת כלל העבירות כאירוע אחד לאור הרקע לביצוען.

    

4. ב"כ הנאשם הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, יליד שנת 1960, נשוי ואב לשלוש בנות. ציין את מצבה הרפואי של אמו (נ/1) ואת מצבו הכלכלי הקשה. כיום עובד הנאשם כשליח ומרוויח סך של 5,000 ₪ בחודש כשאשתו עובדת בעריית תל אביב. לדבריי ב"כ הנאשם בשל המצב הכלכלי אף לא עלה בידי הנאשם לשלם סכומים נוספים על חשבון המחדל והגיש מסמכים רלבנטיים (נ/3). בנסיבות אלה טען כי הסרת חלקו של המחדל (סך 10,000 ₪) מלמדת כי לא גילה אדישות. עוד ציין את מצבו הבריאותי של הנאשם הסובל מסוכרת, לחץ דם וכולסטרול (נ/2). לטענת ב"כ הנאשם גזירת עונש של מאסר בעבודות שירות על הנאשם יביא לכך שהנאשם יאבד את פרנסתו. לטעמו בכך יפגע האינטרס הציבורי שכן הנאשם ייתמך על ידי ביטוח לאומי ולא ישלם מיסים ואף ציין כי אין כל ערך להרתעה אישית במקרה דנן, שכן הנאשם אינו מתכנן להיות עצמאי עוד. עוד הפנה לכך שהנאשם לקח אחריות על מעשיו והודה עוד בשלב החקירה ולחיסכון הזמן בעקבות כך.

    

5. בנסיבות העניין עתר כי ייגזר על הנאשם עונש של מאסר על תנאי וקנס נמוך ולחילופין עונש של שירות לתועלת הציבור לצד קנס נמוך.