ת"פ 1719-09 מדינת ישראל נ' מזרחי

תמצית הכרעת הדין הוקראה בנוכחות הצדדים. להלן נימוקי הכרעת הדין לפיה מצאתי לזכות את הנאשם, מחמת הספק, מביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

כתב האישום והמענה לו

1.על פי החלק הכללי, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היה ה' פ' ש' (להלן: המתלונן) בן זוגה של ס' מ' (להלן: ס' מ' ), שהייתה בעבר בת זוג של הנאשם ולהם ילדה משותפת. על פי עובדות כתב האישום, ביום 17.7.2009 סמוך לשעה 17:30 התקשר הנאשם למתלונן ואמר לו לרדת מדירתו למטה. לאחר שהמתלונן ירד ויצא מחוץ לבניין מגוריו, חתך הנאשם 3 חתכים בזרועו של המתלונן, באמצעות סכין שהחזיק בידו והוסיף ובמעמד זה איים עליו כי יהרוג אותו.

במענה לכתב האישום, כפר הנאשם במיוחס לו. הכחיש כי התקשר אל המתלונן וביקש ממנו לרדת מהדירה למטה, הכחיש כי החזיק סכין, איים ופצע את המתלונן. לגרסתו, לאחר תיאום עם ס' מ' , הגיע למקום הסמוך למגורי המתלונן, על מנת לראות את בתו, אז תקף אותו המתלונן.

ראיות הצדדים

2.התביעה מבססת עתירתה להרשעת הנאשם, על עדותם של המתלונן; י' ט' , חברו של המתלונן; טל שמחי, חוקר שגבה הודעת הנאשם וערך עימות בין הנאשם למתלונן; על הודעת הנאשם במשטרה, מיום 29.7.2009 (ת/1) ועל דוח עימות שנערך בין המתלונן לנאשם מיום 29.7.2009 (ת/2).

בסיכומיה, עתרה המאשימה להרשיע את הנאשם על סמך עדותו של המתלונן, כקורבן העבירה, ועל עדותו של חברו של המתלונן, יהונתן, ומכוח סעיף 9 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א-1971 ( להלן: פקודת הראיות).

מטעם ההגנה העידו הנאשם וס' מ' . בסיכומיו עתר הסנגור לזיכוי הנאשם מכל העבירות המיוחסות לו, בין היתר נוכח שאין ליתן אמון בעדות המתלונן וחברו יהונתן, ומשלא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים חד משמעיים על סמך עדותם.