ת"פ 16036-08-14 מדינת ישראל נ' פרג'

ביום 12.11.14 הגיעו הצדדים להסדר לפיו הנאשם הודה והורשע בעובדות כתב האישום המתוקן, בטרם הרשעה יישלח לקבלת תסקיר אשר יבחן את שאלת ההרשעה. עמדת התביעה בתיק להרשעה ומאסר אשר תבחן ריצוי בדרך של עבודות שירות ומאסר על תנאי וקנס ואילו ב"כ הנאשם יוכל לטעון פתוח.

נוכח הודאתו הורשע הנאשם במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, בעבירה של תקיפה חבלנית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם והמתלונן גרים באותו בניין, כאשר המתלונן משמש כוועד הבית. ביום 30.01.14 בכניסה לבניין הנאשם והמתלונן דחפו אחד את השני. מיד ובסמוך תקף הנאשם את המתלונן שלא כדין בכך שנגח בפניו של המתלונן וגרם לסדק דיסטלי קטן באף.

בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר שירות המבחן, לפיו, הנאשם בן 38, נשוי ואב לשלושה, עובד כעורך מגזין ספורט אתגרי מזה 10 שנים – עצמאי. הנאשם פוטר משירות צבאי עקב בעיה רפואית.

הנאשם נעדר עבר פלילי, בהתייחסות לביצוע העבירה הודה הנאשם בביצועה. ברקע תאר כי במשך 7 שנים, מתגורר בשכנות למתלונן. לאורך השנים משפחתו חוותה הטרדות חוזרות ונשנות מצד המתלונן כלפיו כמו גם לדיירים אחרים בבניין. לדעתו המתלונן רווק ללא ילדים המרוכז ביצירת תככים ומריבות מול השכנים. עיקר הקונפליקט נסב סביב קשייו של המתלונן לעמוד ברעש שעשו ילדיו בשעות אחר הצהריים. עוד הסביר כי אשתו בת העדה האתיופי, המתלונן בעל עמדות גזעניות ולפיכך התנכל למשפחתו. הנאשם תאר כי ביום האירוע על רקע ויכוח של תשלום ועד הבית, המתלונן התנהג בתוקפנות מולו, גידף ומנע את כניסתו לבניין. תאר כי חווה איום ובתגובה נקט באלימות כנגד המתלונן. הנאשם מבין את הפסול שבמעשיו, ביטא צער וחרטה. תוך שהוא מדגיש כי מדובר בהתנהגות חריגה להתמודדות עם קונפליקט בדרך כלל. הנאשם נמנע מליצור קשר עם המתלונן מאז המקרה. שירות המבחן התרשם כי בנאשם לצד האמור מתקשה להעמיק בבחינת התנהלותו האלימה והמניעים לה. ניכר קושי בגילוי אמפתיה והבנה לפגיעה במתלונן. שירות המבחן התרשם כי הנאשם נעדר אלמנטים עבריינים באישיותו ודפוסי אלימות מושרשים. הבסיס לביצוע העבירה תקופה ארוכה של תקשורת לקויה עם המתלונן, צבירת כעסים שהוביל להתפרצות האלימה.

הנאשם שלל נזקקות טיפולית ובנסיבות אל שירות המבחן לא בהמלצה להטיל צו מבחן. לעניין הרשעת הנאשם, ביטא חשש כבד, נוכח העובדה כי הנאשם לוקח חלק בפרויקט ספורט שנתי בו לא יוכל להמשיך במידה ויורשע. שירות המבחן מעריך כי הרשעתו תביא לפגיעה תעסוקתית בתחום זה ופרויקטים עתידיים. נוכח העובדה כי היות העבירה חריגה להתנהלות הנאשם, ההרתעה שיצרה הפגיעה האפשרית במקורות ההכנסה המליץ שירות המבחן שלא להרשיע את הנאשם. שירות המבחן המליץ על הטלת 140 שעות של"צ.

במסגרת הטיעונים לעונש

ב"כ המאשימה טען לחומרת העבירה, הוגשה תעודה רפואית. ב"כ המאשימה הפנה את בית המשפט לאמור בתסקיר, לקושי לקבל אחריות ואי יצירת קשר עם המתלונן. ב"כ המאשימה שוחח עם המתלונן שלטענתו גם כיום חי בפחד. ב"כ המאשימה סבור כי מדובר בעבירה המחייבת הרשעה בדין וכן מאסר בדרך של עבודות השירות, יש להעדיף את האינטרס הציבורי וכן הזכות של השכן לגור בלא פחד. המאשימה עתרה להשית על הנאשם מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

ב"כ הנאשם התייחס לנזק הרפואי שלדעתו היה ברף הכי נמוך. ב"כ הנאשם הפנה לכך שהנשאם נעדר עבר פלילי, תרומתו לחברה בדרך התנדבותית. ב"כ הנאשם הפנה לתסקיר שירות המבחן לפיו הנאשם הבין את הפסול שבמעשה ובושה שאחזה בו. עוד הפנה לכך שהאירוע החל באירוע אלימות הדדי.

שאלת ההרשעה

לשאלת ההרשעה אני סבור כי יש מקום לבטל את הרשעת את הנאשם. הפסיקה חזרה ושנתה את המבחן הכפול על פי הלכת כתב ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, בפסקה 7 לפסק - דינה של כבוד השופטת ד' דורנר. הימנעות מהרשעה, חרף הקביעה כי הנאשם ביצע את העבירה, היא תוצאה חריגה, השמורה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שני תנאים מצטברים נקבעו, על מנת שניתן יהיה להימנע מהרשעה "ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים."