ת"פ 14961-02-14 מדינת ישראל נ' ג.

להלן נימוקי זיכוי הנאשם מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום מחמת הספק, בהמשך להכרעת דין מזכה מיום 11/12/16.

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחסו לו עבירות של איומים, תקיפה סתם-בן זוג ותקיפה הגורמת חבלה של ממש-בן זוג, לפי סעיפים 192, 382(ב) + 379 ו- 382(ג) +380 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, בהתאמה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 4/12/13 בשעה 17:30 או בסמוך לכך, בדירה באשקלון, ניטש ויכוח בין הנאשם למתלוננת, אשתו, על רקע סירובו לקבל את הסכם הגירושין.

    

   נטען כי על רקע הוויכוח, החל הנאשם לגדף את המתלוננת בנוכחות ילדיהם גם תקף אותה בכך שירק בפניה והשליך לעבר פניה את ההסכם. בהמשך, במעלית, עת ביקשה המתלוננת לצאת מהדירה להביא טיטולים לילדים, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שאחז בידה הימנית וגרר אותה אל עבר חדר השינה ובהמשך ניסה לפתוח את ידה על מנת להוציא מידיה את מפתחות הרכב. עוד יוחס לנאשם כי תקף הנאשם את המתלוננת בכך שדחף אותה בידו וכתוצאה מכך היא נפלה על המיטה, ונשך בידה הימנית כדי להוציא את מפתחות הרכב מידה. על כן יוחס לנאשם כי גרם לנאשמת חבלות של ממש בדמות שריטות ביד ימין, וכן איים עליה באומרו "אני אפרק אותך".

    

   עוד יוחס לנאשם כי ביום 26/10/13, בדירה, גידף הנאשם את המתלוננת על רקע ויכוח, במהלכו תקף אותה בכך שדחף אותה לעבר הספה בסלון וסטר לה על לחיה בשמאלית, וכי ביום 27/12/13, בשעות הערב תקף את הנאשמת בכך שהשליך על פניה כוס חד-פעמית מלאה במים.

    

   במענה לכתב האישום מיום 27/1/15, כפר הנאשם במיוחס לו (למעט הודאה בחלק הכללי של כתב האישום ובסעיף א(1) לעובדות לפיו ניטש בין השניים ויכוח על רקע הסכם פרוד כאמור). כן צוין כי הנאשם עבר להתגורר באשדוד על מנת להתרחק מהמתלוננת.

    

2. מטעם המאשימה העידו המתלוננת גב' א. ג. וחברתה הגב' א. ש. . הנאשם העיד לעצמו ( יוער כי אמרת הנאשם כפי שנגבתה במשטרה לא הוגשה כראיה לבית המשפט).

    

   במענה לכתב האישום מיום 27/01/15, הודה הנאשם בחלק הכללי לאישום ולסעיף א(1) לפיו ניטש בינו לבין המתלוננת ויכוח על רקע קבלת הסכם הגירושין, אך כפר ביתר המיוחס לו וצוין כי עבר להתגורר באשדוד על מנת להתרחק מהמתלוננת.