ת"פ 14739-03-14 פרקליטות מחוז חיפה נ' אברמזון(עציר)

1.בגדרי הבקשה שבפניי, המוגשת בהתאם לסע' 23 לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו- 2006 (להלן: החוק או חוק הגנה על הציבור), מבוקש כי בית המשפט יעיין מחדש בהחלטתו מיום 17.6.2014, בה ניתן צו פיקוח לפי החוק, ולהורות על ביטול הצו, לאחר שתינתן הוראה על עריכת בדיקה פסיכיאטרית שתבחן את יכולת המבקש להבין את מהות ההליך, תנאי הפיקוח וחובתו לציית להם.

2.ביום 17.6.2014, בעקבות בקשה שהגישה המשיבה לפי סע' 12 לחוק, ניתן צו פיקוח ומעקב למשך שלוש שנים בתנאים שנקבעו בהחלטה, שכוללים בין היתר: שיתוף פעולה עם קצין הפיקוח; חיוב המבקש לקיים מפגשים עם קצין הפיקוח והגעה למרכז להערכת מסוכנות; איסור צריכת סמים; וקבלת אישור קצין הפיקוח למקום העבודה.

3.בבקשתו הנוכחית טוען הסנגור כי יומיים לאחר מתן ההחלטה אושפז המבקש, שברקע סובל מבעיות נפשיות, במרכז לבריאות הנפש, ובבדיקה שנערכה לו, שתוצאותיה צורפו לבקשה, אובחן כשרוי במצב קטטוני וכי קיימת אצלו פעילות הלוציניטרית. עד למועד הדיון בבקשה היה המבקש מאושפז. במצב דברים זה, טוען הסנגור, יש חשש שהמבקש אינו מבין את מהות ההליך ואת תנאי הפיקוח שהוטלו עליו, ומבקש כי בית המשפט יורה על קבלת חוות דעת פסיכיאטרית שתבחן זאת, ולאחר מכן, ובהתאם לתוצאות חוות דעת, להורות על ביטול הצו.

4.המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת בין היתר כי המבוקש על ידי הסנגור עומד בניגוד לתכליתו של החוק, כי הערכת המסוכנות התייחסה למצבו הנפשי של המבקש, כי אין מקור חוקי למתן הוראה לעריכת חוות דעת כמבוקש, וכי היענות לבקשה יוצר מעמסה מיותרת, שכן הדבר מצריך מעקב מתמיד אחר מצבו של המבקש ומתן החלטות בהתאם.

5.לאחר שהאזנתי לטענות הצדדים ועיינתי בבקשה ושבתי ועיינתי בהחלטתי הקודמות בגדרה ניתן הצו ובמסמכים שצורפו לה, אני סבור כי דין הבקשה להידחות. הן לגבי קבלת חוות דעת פסיכיאטרית והן לגוף הדברים. אפרט.

6.עוד בדיון בבקשה לפי סע' 12 לחוק, העלה ב"כ המבקש טענה לפיה אין לקיים דיון כל עוד לא תונח בפני בית המשפט חוות דעת שבה יוברר אם המשיב מסוגל להבין את ההליך הננקט נגדו. שורש הטענה היה בכך שהמבקש סובל ממחלת נפש. בהחלטתי מיום 17.6.2014, דחיתי את בקשת הסנגור וציינתי כי "לא הובאו בפני ראיות ונתונים שיש בהם כדי להצביע על כך ש[המבקש] אינו מסוגל להבין אף ברמה בסיסית את התנאים שיוטלו עליו או את הוראות בית המשפט ולציית להם [...] המשיב נידון לא מזמן [...] במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים שכלל הטלת מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי. בהליך הפלילי לא נטען כלל כי המשיב אינו מסוגל לעמוד לדין או כי אינו מסוגל להבין את ההליך המשפטי. הסדר הטיעון והעונשים שהוטלו בגדרו מלמדים אחרת".

7.ב"כ המבקש טוען כי כעת, בשונה מהמצב עת ניתן הצו, הונחה בפני בית המשפט תשתית ראייתית המצדיקה בחינת מצבו הנפשי מחדש לרבות השאלה הם הוא מסוגל להבין את ההליך שננקט נגדו לרבות תנאי הפיקוח שהוטלו, ולמצער מתן הוראה לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית שתבחן שאלות אלה. אלא שמעבר לתשתית הראייתית לגבי מצבו הנפשי של המבקש, נימוקים לגוף העניין מחייבים דחיית הבקשה.

8.הסנגור לא הצביע על מקור נורמטיבי שבגדרו ניתן לבחון את שאלת כשירותו של המבקש – כשאלה מקדמית ונפרדת – להבין את תנאי הפיקוח שהוטלו עליו ולהבין את חובתו לקיים את הצו, וכנגזרת מכך להביא ראיות ובכלל זה חוות דעת להוכחת מצבו הנפשי.

דומה כי אין בהוראת סע' 12(ה) לחוק, הקובעת כי "הוציא בית המשפט צו פיקוח, יודיע לעבריין המין כי הוא מצוי בפיקוח ובמעקב, ויסביר לעבריין המין את משמעות הצו ואת תנאיו, לרבות את חובתו לשתף פעולה עם קצין פיקוח", כדי לשמש מקור המאפשר בחינת שאלת הכשירות. המדובר בהוראה הקובעת כי על בית המשפט להודיע דבר מתן החלטתו ומבטאת את העקרון כי צו יינתן במעמד המבקש ובנוכחותו. בין כך לבין בחינת שאלת הכשירות אין ולא כלום.