ת"פ 14664-09-15 מדינת ישראל נ' רובינוב ואח'

בפני בקשת המבקשים מיום 25.1.6 "להעברת התיק למותב אחר" אליה אתייחס כבקשה לפסלות שופט.

טענות המבקשים, שהובאו על-ידי הסניגור המלומד בבקשה הן במלואן והן בזהירות ובכבוד הראויים, מתייחסות למהלך הדברים בישיבת יום 8.11.15 ובישיבת 17.11.15 (כפי שניתן להבין מהבקשה):

א.בית המשפט הביע דעה "נחרצת" על טיב הצעת התביעה לאופן סיום התיק בהסדר ועל "העונש שיכול ויושת במידה וכתב האישום יוכח כלשונו";

ב.בית המשפט העיר הערותיו באשר להתכנות מצב של ניגוד עניינים של ב"כ המבקשים, נוכח הצעתה המקורית של התביעה;

ג.אמנם – כך הסניגור המלומד – אין טענה "ולא אבק של טרוניה" כלפי בית המשפט, ששמע את ששמע והעיר הערותיו במסגרת דיון מקדמי שזו אחת ממטרותיו, אולם עצם ידיעת השופט על הצעת ההסדר מחייבת פסילתו;

ד.בנוסף, המבקשים "חשים אי נוחות" נוכח הדיון בהצעה, בעונש ובסוגיית ניגוד העניינים;

תגובת המשיבה, שהתנגדה לבקשה, נסמכה על היעדרן של "אינדיקציות" לנטען, ועל פרוטוקול יום 11.1.16 (להלן).

דין הבקשה להידחות:

א.טעמי הבקשה נעוצים לכאורה בדיון יום 8.11.15, ולכל המאוחר – הדיון ביום 17.11.15, כאשר מאז חלף זמן ניכר והתקיימו שני דיונים נוספים, בימים 15.12.15 ו-11.1.16. לא ניתן הסבר לשיהוי הניכר בהעלאת הטענה, שחובה להעלותה בהזדמנות ראשונה, ויש לדחות הבקשה ולו מטעם זה בלבד;

ב.הבעת דעה על עונש שעלול להיות מוטל אם יוכח כתב האישום במלואו, ודאי שאינה מלמדת על-כך שדעתו של שופט "ננעלה" – לא באשר לעצם ההרשעה ולא באשר לעונש. בעידן הנשלט על-ידי תיקון 113 לחוק העונשין, ודאי שניתן להעריך את טווח הענישה הצפוי בגין הרשעה במעשי עבירה נטענים. גם לפי הנטען בבקשה, דברי השופט בדיון – שלי עצמי אינם זכורים כלל – לא הניחו ולו שמץ יסוד לחשש בדבר "נעילת הדעה" (וראו בדומה ע"פ 5098/10 המר נ' מ.י. (2010));

ג.מעבר לנחוץ, ובוודאי מעבר לנטען, אזכיר כי גם מעורבות שופט בהבאת הצדדים להסדר איננה מקימה כשלעצמה עילת פסלות (עניין המר הנ"ל). כך בוודאי לעניין עצם חשיפת בית המשפט לקיומו של הסדר או למשא ומתן שלא הבשיל להסדר (ע"פ 1884/13 סלע נ' מ.י. (2013), ע"פ 754/12 פלוני נ' מ.י. (2011));