מדינת ישראל נ' פלוני

בפתח הדברים וכמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, אני מודיעה על זיכויו המוחלט של הנאשם.

פתח דבר, כתב האישום ותשובת הנאשם 

1. המתלוננת גוללה בכאב את סיפור חייה כפי שהיא חווה אותם, רווי קשיים סבל ואכזבה מן האנשים הקרובים אליה ביותר. אין לי ספק כי תחושותיה הקשות של המתלוננת והנטל שהיא נושאת איתה מכבידים על לבה.

   ואולם, תחושות לחוד וראיות לחוד, לא כל שכן ראיות מעבר לכל ספק סביר כנדרש במשפט פלילי. בסיומו של ההליך, לאחר ששמעתי את הראיות עד תום ועיינתי במוצגים מצאתי כי אין כל אפשרות לקבוע שהנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום.

2. הנאשם והמתלוננת היו בני זוג במשך כשנתיים ובשנת 2016 נולד להם ילד משותף. על פי עובדות כתב האישום מערכת היחסים התערערה לאחר הולדת הבן על רקע העובדה שהמתלוננת חדלה לעבוד. נטען כי הנאשם איים לגרש את המתלוננת מהדירה ואף מנע ממנה אוכל. בנוסף מתוארים שלושה אירועי אלימות. בראשון נטען כי בתאריך 17.8.16 בשעה 4:30 לפנות בוקר לאחר שהתינוק בכה תקף הנאשם את המתלוננת בכך שירק עליה, הכה אותה על ידיה ודחף אותה לעבר המקרר בכך שבעט בישבנה. לאחר מכן כאשר המתלוננת התקשרה למשטרה, ניסה לקחת את הטלפון מידיה והמשיך להכותה עד כי נגרם למתלוננת סימן אדום על היד. בשני, במועד כלשהו בין מרץ לאוגוסט 2016 דחף הנאשם את המתלוננת ובשלישי הכה אותה באמצעות נעל על רגליה.

3. הנאשם כפר במיוחס לו. הכחיש כל אירוע של אלימות, הכחיש הטענה שלא איפשר למתלוננת לאכול והכחיש הטענה שאיים לגרשה מן הדירה (ראו התשובה לכתב האישום פרוטוקול הדיון מתאריך 09.07.17).

    

   גרסת המתלוננת ומהימנותה

4. ראיות המאשימה התבססו בעיקרן על עדות המתלוננת. התלונה הוגשה על ידי המתלוננת בתאריך 17.8.16 (נ/11). בעת הגשת התלונה סיפרה המתלוננת על אווירה עכורה בבית. לדבריה בבוקר אותו יום, בשעה 4:15 לשמע בכי התינוק, קמה מהספה וכעסה על הנאשם שאינו מחבק את התינוק. לדבריה בתגובה קם הנאשם, לקח את הממיר מהסלון והעבירו לחדרו, ירק עליה "מלא פעמים" והכה אותה עם הידיים (החוקר הבחין בסימן אדום ביד), בעט בישבנה. כאשר רצתה להתקשר למשטרה לקח מידיה את מכשיר הטלפון והמשיך להכותה. המתלוננת הוסיפה שהנאשם תקף אותה גם כשהיתה בהריון וגם פעמיים לאחר שהתינוק נולד. כן מסרה שבאחת הפעמים נגרמו לה סימנים כחולים ברגליים והנאשם הכה אותה עם נעל ובארוע אחר דחף אותה "כמו היום". כאשר נשאלה אם הנאשם מתעלל בה השיבה בחיוב ואמרה שהוא משאיר אותה ללא אוכל וללא כסף. לשאלה אם הנאשם מאיים עליה השיבה בחיוב וסיפרה שהוא מאיים לגרשה מן הדירה.

5. עדותה של המתלוננת בבית המשפט היתה סוערת ונרגשת לוותה לא אחת בבכי. בשלב מסוים היה צורך להפסיק את שמיעת העדות לפרק זמן קצר על מנת שתוכל להתאושש ולהשלים את החקירה.

6. לצד הקושי הרגשי של המתלוננת בלט בעדותה כי היתה מחמירה בהרבה ממה שייחסה לנאשם בעת הגשת התלונה במשטרה. האלימות שהיתה מוגבלת במשטרה לארבעה מקרים התרחבה כך שהפכה לתמונת אלימות נמשכת ארוכה ורצופה החל מן החודש השלישי להריון ובמשך למעלה משנה עד הוצאת הנאשם מהבית על ידי המשטרה (עמ' 5 ש' 17, עמ' 6 ש' 18). עד כדי כך העמיקה ההאשמה שהטיחה המתלוננת בנאשם עד כי תיארה אותו במילים "יש כאן רוצח, אני ראיתי בעיניים שלי שאני הולכת לא לחיות" (עמ' 15 ש' 19 וגם עמ' 25 ש' 32).