ת"פ 13987-12-13 בית המכס ומע"מ ירושלים נ' עובד - שרותי ניקיון בע"מ ואח'

בפתח הדברים, אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, והכל מהטעמים שיפורט להלן.

כתב האישום

כתב האישום מלמדנו כי חברת "עובד שירותי ניקיון בע"מ" (נאשמת מס' 1) נרשמה כעוסק מורשה בחודש אוגוסט 1997.

נאשם 2, מוטי סמירה, שימש כמנהלה של החברה במשך כל תקופת הזמן אשר תתואר בהמשך.

במהלך החודשים אוקטובר 2008 ועד דצמבר 2009, הגישה נאשמת 1 באמצעות נאשם 2 חמישה עשר דו"חות תקופתיים לשלטונות מס ערך מוסף, ובהם סכום עסקאות מופחת אשר גרר אי תשלום מע"מ בסך 746,150 ₪.

בשל כל אלו, הואשם הנאשם 2 ב- 15 עבירות של מסירת דו"חות תקופתיים הכוללים ידיעה לא נכונה או לא מדוייקת ללא הסבר סביר, וזאת על פי סעיף 117(א)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק" או "חוק המע"מ").

תשובת הנאשם

הנאשם כופר במיוחס לו מכל וכל.

לדבריו, רשות המיסים החליטה ביום בהיר אחד לשנות את מדיניותה, ולקבוע כי מס על עסקאות ישולם רק כאשר התקבלה תמורתם אצל הנישום ("תשלום על בסיס מזומן"), ולא בעת הוצאת החשבונית, כפי שהיה נהוג עד אז ("תשלום על בסיס הוצאת החשבונית").

מקורה של מחשבה זו, היא בהודעה ממוחשבת אשר הופיעה לפרק זמן קצוב באתר רשות המיסים ואשר לפיה אושר בוועדת הכלכלה של הכנסת שינוי בשיטת דיווח המע"מ, ובעצה אשר קיבל בסוגיה זו מ"יועץ" אשר טעה לחשוב כי דרך התשלום שונתה, כפי שפורט לעיל.

לגרסת הנאשם, בעת שהבין את טעותו, התייצב מיוזמתו אצל רשויות המע"מ וביקש לשלם את ההפרש, וכך עשה.

לשיטתו, לידתו של כתב האישום טמון בסירובו לשלם כופר שהוצע לו בשל מחדליו הלכאוריים, אך גרסתו היא אמיתית ונכוחה, ועל כן לא ניתן להפריכה. לדבריו, הוא זה אשר גילה את טעותו (באמצעות רואה החשבון שלו) וטעות זו תוקנה על ידו באופן מיידי בדרך של פנייה לרשויות המע"מ.

ראיות המאשימה

מטעמה של המאשימה, הוגש לעיוני תיק מוצגים מוסכם, אשר במסגרתו הוגשו המסמכים הבאים:

ת/1 – הודעתו של הנאשם מיום 9.3.11 בשעה 09:37.